נועה קולר: "חשבתי שזה ייפול. ואז מה אכפת לי להסכים? זה לא יקרה"

עצם יציאת הסרט, הוא הישג ענק לברטפלד בפני עצמו: היא כתבה את התסריט, חלמה על קולר בתפקיד אימה ועל הגר בן אשר בכיסא הבימוי. כל הסיכויים, היו הכי נגדה. היא הגישה את התסריט למיטב הקרנות וקיבלה תשובות שליליות: "וגם אמרתי להם נועה קולר והגר בן אשר", ציינה בפאנל שאחרי הקרנת הסרט.

הסירוב שלהם, לא הפחיד את הצעירה הנחושה והיא החליטה לפתוח גיוס המונים כדי לממן את הסרט, וגם קצת את החלום. היעד היה מאה אלף שקלים, והתומכים התפקדו בהמוניהם.

תהליך הגיוס היה ארוך, וברטפלד הציעה למממנים עוגיות, ואז מתכון לעוגיות, כרטיסים לפרימיירה ואפילו הכניסה את שמות המממנים בקרדיטים שהוצגו בסיום הסרט. אחרי שהגיעה לסכום שהייתה צריכה, גם מלחמה עם איראן החליטה להתגנב למכשולים שבדרכה, אבל נדמה שהיא מדלגת על פניהם בקלילות אופטימית שאפשר רק לקנא בה. או לשאוב השראה.

אנחנו בפרמיירה של הסרט שלך, "אף פעם לשום מקום". הקהל הוא חלק ענק מהיצירה הזאת. אנשים נרתמו ועזרו, וחלקם גם נמצאים כאן בקהל. איך ההרגשה לפגוש את כל מי שעזר לך בדרך?

טליה: "זה מושלם. כל הסרט הזה קרה באמת במימון המונים, וההמונים באו לראות. והם בקרדיטים של הסרט כל מי שבקהל. זה נראה לי מגניב. זה כיף שאנשים גם יראו את זה. זה סרט קצר, ובדרך כלל אנשים לא רואים סרטים קצרים, נכון?".

נועה: "בישראל לא. אין בית לזה. אני יכולה להגיד לך שבאירופה אנשים הולכים לראות סרטים קצרים. אנשים נוהרים ויש תורים על תורים רק כדי לראות סרט קצר. פה אין כל כך".

טליה: "אנחנו עסוקים", היא מתבדחת.

נועה, תחזירי אותנו להתחלה, כשטליה פנתה אלייך להשתתף בסרט. איך היה התהליך?

נועה: "התהליך היה די קצר. היא אמרה לי שאני צריכה לבוא להשתתף בסרט, ובאתי. קראתי את התסריט, טליה שלחה לי אותו, והוא פשוט היה מצוין בעיניי. ואז רציתי להשתתף בו".

טליה: "זה גם לא רלוונטי. גם אם הוא היה חרא בעינייך, היית משתתפת, נכון?".

נועה: "אני רוצה להאמין שהשיקולים, שהמניעים, היו לא חבריים. המניעים היו מקצועיים. קראתי וזה היה מעולה".

הדינמיקה והכימיה בין השתיים, היא דבר שעדשת המצלמה רק מתמוגגת להיות חלק ממנו. הראיון הקצר שערכנו עם נועה וטליה לפני ההקרנה, היה קורע כמעט בלי שהיינו צריכים להיות שם. רק שתי חברות שמפרות אחת את השנייה. בתהליך הפנייה לבמאית המוכשרת הגר בן אשר, קולר מספרת שפקפקה מהרגע הראשון: "היא אמרה לי: "הגר בן אשר תביים את זה". אמרתי לה: "אל תבלבלי לי את הראש. היא בניו יורק, אכפת לה ממך כמו אני לא יודעת מה", צחקה קולר.

טליה: אני אמרתי לה: "הגר תביים את זה, ואת תביאי לי את המספר שלה גם".

נועה: ואז הגר הגיעה, והיא הצליחה להשיג כסף. אני כל רגע, כל שלב, חשבתי שזה ייפול. ואז מה אכפת לי להסכים? זה לא יקרה, לא תצליח כלום".

וכך היה. כנגד כל הסיכויים, ברטפלד הצליחה לא רק להשיג מימון לסרט שלה, אלא גם מלא את שתי המשבצות בשמות ענקיים שהפכו אותו לתענוג של ממש. גם אמא של טליה, מירה ברטפלד, ששימשה השראה לתפקיד האם בסרט סיפרה על התהליך הסבוך והדרישה היחידה שלה: אם מישהי תשחק אותי, זו תהיה רק נועה קולר.

מירה: "אם כבר משתלטים לי על הזהות, אז אני מרשה רק לנועה קולר להשתלט עליה".

איך זה היה באמת לראות את נועה מגלמת אותך?

מירה: "לא הייתה אופציה אחרת. אם זו לא נועה קולר, לא הייתי נותנת את הבית שלי, ולא הייתי מרשה. גם אני שמעתי שנועה קודם הצטנעה כזה ואמרה "תסריט, לא תסריט". סליחה, מאז שנועה מכירה אותי, זה החלום שלה להיות אני".

והיא הצליחה לקלוע? יצאה מירה טובה?

טליה: "אני הבנתי רק על המסך מה היא עשתה. תוך כדי נהניתי וזה, אבל לא הבנתי שזאת אימא שלי. ואז על המסך ראיתי את אימא שלי. אני גם מודה לאימא שלי שהיא נותנת לי לעשות עליה מה שבא לי".

מירה: "חופשי. לקחת את הבית, להחריב את הבית. חופשי. בגילי כבר חופשי. עוד מעט תהיה לי דמנציה, אני לא אזכור כלום".

מיד אחרי הראיונות התכנסו לאולם בקולנוע לב יחד עם מיטב מממני הסרט הנרגשים. ההקרנה החלה, וארכה רק 12 דקות שהשאירו טעם ענק של עוד. הסרט מתמקד באירוע ביזארי בין אמא ובת. בפיג'מות תואמות, קולר וברטפלד נתנו הופעה מרגשת וקורעת כמעט באותה מידה. גם עידו קציר, שהשתתף גם הוא בקאסט, היה כמעט בלתי ניתן לזיהוי בתור חובש מד"א עם מעט מאוד סבלנות.

את מערכת היחסים העדינה בין אם לביתה קשה מאוד לתפוס בצורה אמינה. אבל הבימוי של בן-אשר, המשחק הנהדר של קולר והתסריט המדויק של ברטפלד, המשימה נראתה כמעט קלה. הסרט השאיר אותי עם חיוך קטן חצי צוחק חצי מרוגש ותקווה אחת קטנה: רק לא לחטוף התקף לב בחג פורים.