"מהאלבומים הישראליים שהכי כיף לשמוע ולעשות אייר-רמיקליינשטיין! באופן כללי זהו אחד מאלבומי-ההופעה הישראליים הטובים של כל הזמנים; להיטים אחד-אחד של אייטיז במיטבו. הלוואי ומי מאיתנו היה שם, בהופעה המשובחת הזאת. זכינו לשמחתנו לבצע בלייב גרסאת כיסוי נוסח העוגיות ל"בדידותי" עם אלונה דניאל בעצמה".
דיוויד בואי - "The Man Who Sold The World"
"עוד אחד מאלבומי המופת שיצאו לדיוויד באותן שנים (תחילת עד אמצע שנות ה-70) עם הפקה גרנדיוזית ומוקפדת - בחלק מהשירים אפילו כמעט אופראית - ורצף של שירים מבריקים ורגישים. מי שלא מכיר, או אולי מכיר רק את הביצוע לשיר הנושא בביצוע נירוונה, חייב לעצמו האזנה מעמיקה לכל האלבום, ובטח גם לשיר עצמו. בהוצאה המחודשת של האלבום נוספו כמה שירים המתחברים היטב למקשה אחת".
ניק דרייק - "Pink Moon"
"לפעמים צריך לאזן את השמחה בקצת מלנכוליה, ומי יותר טוב לעשות זאת מניק דרייק? בדיסק האחרון שהקליט, שנתיים לפני מותו, הוא מגלה עולם שלם, אמיתי ושברירי המורכב כולו מגיטרה אקוסטית ושירה בלבד. למרות המינימליסטיות אפשר ללמוד מהדיסק לא מעט על דינמיקה נגינתית, ואפילו עיבוד".
ענבל פרלמוטר - "הקלטות אחרונות"
"או שזו מציצנות, או שכמו מלפפונים חמוצים שמוציאים לפני הזמן, יש משהו מרגש וראשוני בהאזנה לסקיצות. האלבום הזה, האחרון של ענבל פרלמוטר וגם היחיד שלה, הוא אסופה של שירים נפלאים עם טקסטים מבריקים ועיבודים חצי אפויים. הוא תקליט מרגש שבאמת ממחיש עד כמה היא היה לה עוד לתת".
הברידרז - "Mountain Battles"
"הלהקה הכי משמחת שיש בכלל. כל מי שראה אותם על הבמה יודע במה מדובר. בתקופה האחרונה הם עושים הכל בעצמם, מההקלטות ועד להדפסת העטיפה וניכר שהם עושים הכל בחדווה שאין כמותה. השירים קצרים, מלודיים ומקסימים וההפקה מוזקלית מינימליסטית ומדויקת. אם לא היו הברידרז מישהו היה צריך להמציא אותם כדי שתהיה חוליה מקשרת בין הרוק האלטרנטיבי לכל ילדי האינדי של היום".
The Ditty Bops
"להקה שהיא בעיקר צמד- אבי ואמנדה שגם כותבות ומלחינות את כל השירים. הן ללא ספק מושפעות מאוד מהאנדרו סיסטרז מחד ומהופעות וודויל וקברט של שנות ה-20 מאידך ואנחנו ללא ספק הושפענו מהשפעתן מתחייתו של הסגנון הכה-אהוב הזה. האלבום כייפי ומעולה לנסיעות בערבות הפתוחות או סתם באיילון".
Squirrel Nut Zippers - The Inevitable
"להקה, סווינג, פרנק סינטרה, ג'אז משנות ה 20 וה-30 וסאונד אגרסיבי (יחסית) שאפשר, אולי לקרוא לו סווינג פ?אנק. מדובר באלבום הראשון של הלהקה האמריקאית, והוא כמעט כולו שמח, מקפיץ, מלא בהומור ונותן תחושה של חופש. גם השירים הנוגים יותר, לא משאירים ישבן אדיש. השיר האהוב עלי מכולם הוא "Plenty More", הסוגר את האלבום ומשאיר טעם של עוד פעם".
"Sunset Rubdown - "Shut Up I Am Dreaming
"קשה למצוא אלבומים כאלה, שחופרים כל כך עמוק אל תוך הנפש, באופן שקשה להסביר, אבל קשה עוד יותר להתעלם.
ספנסר קרוג רוקם שיקויים שאין לדעת את סופם מראשיתם, יש להם נתיב משלהם ולכן הם מכשפים וסוחפים באופן שמוזיקה פופולארית לא הרשתה לעצמה לפני כן".
רמי פורטיס - "פלונטר"
"אלבום מלוכלך, ממש מטונף, של אחד המוזיקאים הכי מרגשים בארץ. מה שכל כך מדהים באלבום הזה הוא שאפילו פורטיס "לא ידע שהוא כזה". ההשפעה העצומה שהיתה לו ועדיין יש לו על הרוקנרול הישראלי לא יכולה להמדד באף קנה מידה מקובל. הוא היה ונשאר הפאנק הכי רדיקלי שנעשה פה אי פעם ומצליח לעורר השראה ולהפחיד בעת ובעונה אחת".
