"את 'יכול להיות שזה נגמר', או בשמו העממי, 'אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי' מהאלבום "צליל מכוון" שמעתי לראשונה כשהייתי ילדה. הוא הזכיר לי תמיד געגועים למשהו שלא חוויתי. למדינה של חולות אדומים-זהובים ומשוררים שכותבים על מפיות בבתי קפה, של מכנסיים קצרים ורגליים יחפות, של אומץ וחלומות שאת כולם ניתן לרדוף וגם חייבים. כשהתבגרתי קצת, השירים של האלבום המופלא הזה ליוו אותי בכל טיול ומסע. ניגנתי עם 'ילדי הירח' בגיטרה על גדות הירדן, נדדתי 'ימים לבנים' ארוכים אל מצוקי המכתשים במדבר ובנסיעות אינספור בארץ ובעולם, לרוב בטרמפים, לא תמיד בידיעה ברורה לאן".
אני חייבת הרבה מאוד לשלושת המופלאים שהרכיבו את האלבום הזה, שלמה ידוב, יצחק קלפטר ושם-טוב לוי. תנו לי רבע שעה מחייכם לנגינה משותפת, והפכתם אותי לאדם מאושר.
באחד הימים הראשונים של המחאה מצאתי את עצמי מזמזמת ללא הפסקה את 'אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי' - יודעת שלא באמת היה שמח אז, ובטח לא קל, אבל היינו בדרך לשם, ועדיין. מבטיחה לעצמי ולסובבים אותי שלא ניתן לזה להיגמר".
אילן גילאון מספר על הבחירה התרבותית שלו
דני דנון מספר על הבחירה התרבותית שלו
(לחצו על התמונה להגדלה)
