ישראל משוועת לאהבה, אבל העניין עם בוי ג'ורג' לא מצדיק התרפסות נשיאותית

ההגנה תטען: ברור שבוי ג'ורג' לא עלה לגמר, הוא הרי אוהד ישראל מושבע וזה מחבל לו בקריירה. והתביעה תאמר: נועם בתן כן עלה לגמר, באותה תחרות, ואפילו הגיע למקום השני. והוא ייצג את ישראל. כלומר, כואבת ככל שתהיה המציאות, כשקהל לא רוצה בך, אפילו אם זה הקהל הטבעי שלך על פניו, הוא פשוט לא יצביע לך. וכשאין לך קריירה, ממילא אין במה לחבל. את ההפכפכות הבוגדנית של האירוויזיוניסטים חשה על בשרה היטב אפילו דנה אינטרנשיונל בדיסלדורף 2011. מלכת האירוע לא זכתה לראות את הגמר. השיר שלה אומנם היה פח, אבל לא יותר פח מזה שכתבה לבועז מעודה לאירוויזיון של בלגרד 2008, ושכן עלה לגמר.

במצב הזה הגיע בוי ג'ורג' לישראל, ואתמול גם לבית הנשיא של ישראל. עופר ניסים, שהמציא את דנה אינטרנשיונל, יתארח בהופעה השנייה של ג'ורג' בהיכל מנורה, במוצ"ש (הראשונה תתקיים מחר). איך שלא מסובבים את זה, ניסים הוא הכוכב הגדול מביניהם בעולם, נכון לעכשיו, בוודאי כדיג'יי. האם גם ניסים הוזמן למשכן הנשיא? התשובה היא לא. ניסים לא הוזמן לשם גם אחרי הזכייה של דנה באירוויזיון 1998, שבה היה מעורב. ומה שיותר מדהים, הזוכה עצמה לא הוזמנה למפגש עם האזרח מספר 1 דאז, עזר ויצמן.

נחזור לאתמול. בוי ובוז'י, אולי יש מצב לצמד? רעיית הנשיא אגב, בחליפה כחולה-לבנה מקושקשת, נראתה יותר בוי ג'ורג' מחתן השמחה עצמו, שהופיע בתחפושת אפורה וסולידית יחסית, עם מיני ציציות מצויצות (כיאה למי שגם הטמין פתק בכותל באותה הזדמנות).

כיצד זכה בוי ג'ורג' לכבוד המיוחד הזה? אנחנו שואלים ברצינות ובסקרנות, ולא מתוך שום כוונה לקלקל את השמחה חלילה, או לפגוע בכבודו של הזמר שהמתיק את נעורינו וצבע לנו את האייטיז בצבעים מקסימים. אשראי של חסד נעורים יש לו אצלנו בשפע וכמעט בלי הגבלה, בלי קשר לדעותיו הפוליטיות, וכך נמכרו הכרטיסים להופעותיו פה.

נתעלם באלגנטיות מעברו הפלילי הקל, שוויקיפדיה בכל זאת לא שוכחת; מעצרים על אחזקת מריחואנה וקוקאין (ככה זה בבוהמה), עבודות שירות במחלקת התברואה של ניו יורק לאחר שהורשע בדיווח כוזב על שוד בדירתו, ועונש מאסר של 15 חודשים (שמהם ריצה בפועל ארבעה) בגין תקיפה וכליאה של נער ליווי נורווגי (מאוד אירוויזיוני). הבחור הוא רוקנרול, בדרכו, וזה בסדר גמור, בעיקר כשבאותו משכן נשיאותי ישב פעם אנס מורשע, כזכור. פנים רבות לקארמה.

ובכל זאת, עתידו של ג'ורג' מאחוריו. הגיג הכי נחשק שלו בשנים האחרונות היה כמנטור ב-THE VOICE אוסטרליה, וכששיחק את קפטן הוק בחלטורת חג מולד בריטית ב-2023, לא היה מנוס מלקבוע שהוא מגרד את תחתית החבית והופך לבדיחה עצובה.

נכון שישראל הייתה למצורעת, ומאז ברונו מארס (שאגב לא נפגש עם הנשיא), שהופיע בפארק הירקון רגע לפני השבת השחורה ההיא של 7 באוקטובר, לא התקרב למחוזותינו שום כוכב בינלאומי עם קריירה רלוונטית פעילה ונושמת. באביב 2027 צפויה להגיע לארץ גלוריה גיינור, שגם אם אינה זמרת של שיר אחד כפי שיש הטוענים במידה של רשעות, ואף שהיא שורדת מצטיינת כמילות אותו שיר, עתידה מאחוריה. הרצוג צפוי לסיים את תפקידו רק ביולי 2028, כך שאם יתמזל מזלה, גם גיינור תוכל להסתחבק איתו ולזכות בפוטו אופ חביב.

קבצנים אינם יכולים להיות בררנים, כדברי הפתגם הנושן. הכל נכון, אבל רגע. אולי יש משהו קצת מכמיר לב ולא נעים במעמד הזה, גם בשביל ג'ורג' עצמו? האם הוא ביקש את המפגש הזה או שמא הדבר נכפה עליו? האם הרגיש כמו גוליבר במדינת הגמדים כשקיבל דגם של כלניות מידי הנשיא, המסמל את מתחם הזכרון לקורבנות הנובה? שורד השבי אלקנה בוחבוט, שנחטף מפסטיבל הנובה, נכח אף הוא במפגש וריגש כצפוי כשדיבר על רוח החופש ואהבת החיים והמוזיקה שהנובה ביקש לייצג, ושג'ורג' ממשיך לגלם. "אנחנו נרקוד שוב", חתם בוחבוט בהתייחסו לשם השיר שהוציא ג'ורג', בשיתוף בינה מלאכותית.

ההופעה השנייה של ג'ורג' תוקדש לקהילת הנובה, ובמסגרה נתרמו 1500 כרטיסים לשורדים ולמשפחות שכולות. זה יפה מאוד ומעורר הערכה, ועדיין, ג'ורג' איננו חסיד אומות עולם. הוא אוהב את ישראל ורוצה שלום, וישראל משוועת ונואשת לקצת אהבה מהעולם בשעותיה הקשות, אבל זה עדיין לא מצדיק התרפסות נשיאותית בפניו. יש נואשת ויש נואשת מדי. דווקא במובן ההסברתי זה עלול להביא יותר נזק מתועלת. ג'ורג' אינו מביא יוקרה עכשווית שאפשר לתרגם למניות סחירות בבורסת היחס העולמי לישראל. ג'רי סיינפלד שהצטלם אוכל פלאפל בשדרות נורדאו ומבקר בכיכר החטופים ובקיבוץ בארי, עשה שירות הרבה יותר גדול למדינה, וגם הוא לא פקד את בית הנשיא.

ג'ורג' איבד קהל בגלל תמיכתו הגורפת בישראל. אבל מלכתחילה לא היה לו הרבה קהל לאבד, ואין טעם לטשטש ולייפות את העובדות. הוא בא להופיע בישראל כי יש בה אנשים שמוכנים לשלם כדי לשמוע אותו ולהחזיר לו אהבה. הוא לא עושה את זה בהתנדבות, ויש לקוות בשבילו שיעשה קופה נאה.

התודה לג'ורג' נאמרה בעצם רכישת הכרטיסים להופעותיו, ואולי גם הובלעה בה מעין התנצלות רטרואקטיבית שלנו על המנחוס המצטבר שהבאנו לו כנזק אגבי. המפגש עם הרצוג רק עורר תחושת אוברקיל. החיבוק עם בוז'י היה עשוי להיראות קצת פחות עצוב אלמלא היה הארכיון מזכיר לנו שחיים הרצוג, הנשיא לשעבר שהיה אביו של הנשיא הנוכחי, נועד עם גדולי עולם כמו המלכה אליזבת, גרגורי פק ואלי ויזל, ושקודמו של בוז'י בתפקיד, רובי ריבלין, אירח במשכן את קונאן או'בראין והאולסטאר דריימונד גרין, אפרופו אליפות בליגה אחרת. ואילו עם הנשיא שמעון פרס נפגשו, ואף חגגו לו ימי הולדת, תותחי נברון ברמת מדונה, ברברה סטרייסנד, רוברט דה נירו, שרון סטון, נטלי פורטמן, ביל קלינטון, מיכאיל גורבצ'וב וטוני בלייר. כי יש דרג ויש מציאות.

הלוואי שבוי ג'ורג' יהיה הסנונית המאופרת בכבדות שמבשרת על סוף הצרעת של ישראל ותחילת החלמתה. מי ייתן וילדים פופולריים ממנו יבואו לשחק איתנו. בינתיים נותר רק לראות מה תום יער תעשה עם כל זה ב"ארץ נהדרת".