הבה נפתח את הטור הזה בניסור הענף שעליו הוא יושב, כי בעודכם קוראים את המילים האלה ממש, יש מי שמנסר את הענף עליו כולנו יושבים: מדובר בסערה בכוס מים.
הצהרות סגן נשיא ארה"ב (בסבירות לא ברורה כרגע, אך ודאי לא מבוטלת – הנשיא האמריקני הבא, בעוד כשנתיים) לפיהן ישראל אשמה בהפסד הרפובליקנים בקלפי, הן למשל איום קיומי על המדינה. גם הפעלת השב"כ בגין תלונה שהוכנה מראש למקרה של הפסד בבחירות, היא איום חמור בהרבה.
ואחרי שצמצמנו את מרחב החשיבות של "פרשת אילה חסון", אתם מוזמנים להישאר כדי שננסה לברר ביחד האם היא פוטרה בשל דעותיה או בגלל התנהלות בלתי נסבלת מצד עיתונאית בתאגיד שידור ציבורי.
למה פתחתי במזעור הפרשה לגודלה האמיתי? כי בדיוק שבתי ארצה מחופשה קצרה (אל דאגה – הצבעתי קודם שיצאתי אליה) ולרגע הייתי משוכנע כי זה הדבר המרכזי שקרה בימים האחרונים:
הסערה ברשת וההתקוטטות בין מצדדי חסון ומתנגדיה, הייתה בעוצמות כה גבוהות עד שלרגע נשכחה איראן, נשכחו יחסי החוץ שהגיעו לשפל חסר תקדים, נשכחו אפילו הבחירות ומשמעותן.
תכף נשוב לפרשת חסון, אבל קודם כל על השלכותיה המיידיות: בלבול ב"כאן 11". אמש הגיש במקום חסון את המשבצת של שעה שבע בערב אליאור לוי. לוי הוא עיתונאי מוכשר, אחד המוערכים על ידי בתאגיד, אבל לפחות אמש הוא שעמם.
גם לימין מגיע
שעמום הוא דבר יחסי לחלופות באותו הזמן, אבל בעוד אצל לוי הפאנל היה רדום ועייף, נע בין הנעשה בבחירות בארה"ב לאפשרות הפוליטיות בישראל, הצליחו המתחרים לעשות מטעמים מאותם חומרי גלם ממש.
אצל גדעון אוקו בקשת 12 התארחו יאיר שרקי, ירון אברהם, ישי כהן ומיכאל האוזר, בדיון שהצליח להיות קצבי, ובערוץ 13 הגיש רביב דרוקר את השעה הקבועה שלו, זאת שמייצגת נאמנה את כלל קשת הדעות שבין "המשותפת" ל"הדמוקרטים"...
המשפט האחרון מחזיר אותנו לפרשת חסון וראשית אני מחויב בגילוי נאות: לא סבלתי את התכנית שהגישה חסון ולא את מרבית הדעות שהובעו בה. עוד לפני התוכן זה היה הסגנון הנרגן-משהו של חסון שאליו לא הצלחתי להתחבר.
אשר לדעותיה? אודה שהדעות שהביעה (אם ישירות ואם באמצעות חברי הפאנל שליהקה) היו לצנינים בעיני - פחות בגלל ריאיון מתחנף לראש הממשלה ויותר בגלל מופעים שהרימו לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, מירי רגב, שאחראית לעקומה הצומחת של הנספים בדרכים.?
אלא שלא בכדי ציינתי את דרוקר (שמגיש את השעה המקבילה ברשת 13, לסירוגין עם ברוך קרא): אם יש שעת שידור שמוקדשת לדעות צד אחד של המפה הפוליטית, בוודאי שיש מקום לשעה שמייצגת את ההפך הגמור.
אפילו בניכוי חרדים שאינם צופים בטלוויזיה (נניח), עדיין ייצגה חסון – על פי תוצאות הבחירות – כ-40% מהצופים הפוטנציאליים בתכניתה: מדובר בציבור גדול, שיש לו אמנם ערוצי תקשורת משלו (בראשם ערוץ 14), אבל סובל מייצוג חסר בחדשות בערוצים:11, 12 ו-13.
אז על חשיבותה של התכנית שלא יכולתי לסבול, אני מקווה שאין עוררין. עכשיו נותר רק לברר האם מי שהראה לחסון את הדלת עשה זאת על שום דעותיה או בגין דבריה הקשים נגד האוכלוסייה הבדואית בפרט והערבית בכלל.
מה היא אמרה?
הבה נדרש תחילה למשפט מהפסקה הקודמת, לפיו הראו לחסון את הדלת. מאחר שאפשר שיתקיים בירור משפטי בסוגייה הזאת, יובהר כי חסון לא פוטרה, אלא נדרשה לקרוא נוסח התנצלות שהוכתב לה, שלדבריה לא יכלה לעמוד מאחוריו, שכן הוא לא דייק בעובדות וביזה אותה, לפרשנותה.
מאחר שאנו לא יודעים מה תבע כל צד (חדשות כאן 11 מזה וחסון מזה) מהאחר, אין לנו אלא להישאר בסיפור המסגרת: נפתח הליך בירור נגד חסון בגין דבריה בריאיון רדיו, תוך כדי ההליך היא פרסמה התנצלות מטעמה, אלא שזאת לא סיפקה את מנהליה וחסון נדרשה לקרוא התנצלות מפורטת ומפורשת יותר, שאותה סירבה לקרוא בשידור – לכן לא שבה לשדר (בינתיים).
אז מה אמרה חסון? הנה הדברים כפי שנאמרו בריאיון לרדיו גלי ישראל, תחנת שידור שהיא שיקוף רדיופוני של ערוץ 14:
"מה זה השינוי? השינוי והליברלים, הליברלים ניצחו... תגיד לי, נשים בדואיות בנגב עם רעלות, שלבעל שלהן יש כוד כמה נשים כמוהן – ולרוב נשים מוכות, ואחרי שהן מתבגרות ונהיות קשישות בנות 26, אז בעלן – ואני אומרת את זה כמובן בכאב ובעצב – מביא עוד איזה אישה ואחרי שהיא מקשישה לגיל 25 הוא מביא עוד איזה אישה...
עכשיו כי אסורה פוליגמיה במדינת ישראל אז הוא בכלל מתגרש ממנה, אבל היא נשארת וכל הביטוח הלאומי לילדים עובר... והנשים האלה, בדרך כלל, הן פלסטיניות מחורה ומחברון ומעזה, גם אחות של איסמעיל הנייה.
אז הן גוש השינוי שלנו? זה גוש השינוי? ככה אתם ממשיכים לעבוד על הציבור? האחים המוסלמים זה גוש השינוי?"
עד כאן דברי חסון, שלמרבה הצער שמענו דומים להם ואף גרועים מהם מפי פוליטיקאים מהימין ותומכיהם. ההבדל הוא שחסון היא עיתונאית בתאגיד השידור הציבורי – ולא נדגמה לריאיון-רחוב, אלא רואיינה ברדיו בשל מעמדה כעיתונאית בתאגיד השידור.
נחליף בדואים בחרדים
נפריד גם בין תוכן הדברים לחלק ממשמעותם. הטלת ספק ברוחו הליברלית של גוש השינוי היא במקומה. מי שעושה עסקים עם מפלגה דתית מוסלמית, חייב דין וחשבון לבוחריו הליברלים – ולו רק אפילו ברמת הצהרה הפשוטה לאמור: כן, אנחנו ליברלים, אבל אנו רואים בהפלת נתניהו ערך עליון ועל כן נשתף פעולה גם עם מי שמייצגים מדיניות לא ליברלית בעליל...
את זאת לא רק שזכותה של חסון לתבוע, אלא אף חובתה כעיתונאית.
גם במניפסט נגד הנשים הבדואיות, יש גרעין של אמת: ריבוי נשים הוא אכן תופעה קיימת במגזר, חלק מהנשים הן משבטים בדואים שיושבים מעבר לקו הירוק ועוד.
ויחד עם זאת, נניח שמישהו (שוב, לא פוליטיקאי או תומך נלהב שלו, אלא עיתונאי בפלטפורמה ציבורית) היה אומר דברים דומים על הנשים החרדיות, מכנה אותן, נניח – "פס ייצור למשתמטים", טוען שהן מצביעות לפי פתקים שניתנים להן בכיסיהן ושהן נאנסות במצוות התורה על ידי מי שנישאו לו בשידוך בהיותן כמעט-קטינות... האם זה לא היה מייצג חלק מהנעשה בחברה החרדית?
אגב כך – ואפרופו הנשים הבדואיות שמוצאן מהפזורה הבדואית שמתגוררת מחוץ לקווי 1967 – ועל כן מכונות על ידי חסון "פלסטיניות". ובכן, שמעתי כל גברים מגבעת שמואל, ממש בקרבת תל אביב, שמתחתנים עם "פלסטיניות יהודיות" מחברון ומהשומרון...
נניח שהייתי משמיע בכוונת מכוון את האמירות דלעיל בכובע שעליו כתוב "תאגיד השידור הציבורי". האם לא הייתי נתבע להתנצל?
הברנז'ה כמרקחה
מכאן שחסון לא נתבעת להתנצל על החיבור (הלגיטימי לכשעצמו) לשותפים של מה שמכונה כאן "גוש השינוי", אלא על העלבונות שהטיחה במגזר הערבי, בדגש על המגזר הבדואי. חסון העדיפה לפרסם הבהרה והתנצלות כלפי מי שנפגע מדבריה, רק שבכך לא היה די עבור מנהליה, שדרשו התנצלות מפורשת יותר, שלה סירבה חסון - ובשל כך הושעתה.
משמע רדיפה פוליטית אין כאן. ובכל זאת, הסערה סיפקה כמה חילופי דברים משעשעים מצד חלק מהקולגות של חסון: "מי שמתחנף לכת קטנה מוזמן לבקש את המימון שלו מהכת הקטנה, לא מהציבור" כתב עמית סגל, פרשן חדשות 12 בסוף ציוץ שלו ברשת X.
טלי מורנו, הקולגה מחדשות 11, לא נשארה חייבת והגיבה: "ברשותך עמית, ניקח עצות ממישהו אחר. נגיד אחד כזה שהסטנדרטים העיתונאיים שלו קצת יותר גבוהים, עם פחות משיכה לטנגו עדין" – כשהיא מרמזת לכינוי שבו תיאר סגל את יחסי עיתונאי-מקור פוליטי, עת נחשפו ברבים התכתבויותיו עם יונתן אוריך, יועץ ראש הממשלה.
הנה כי כן הסערה סביב חסון הולידה תגובות מעניינות בהרבה מדקדוקי העניות שאליהם נדרשנו בפרשה. ולפיכך הטענה לחדשות 11 אינה על כך שהשעו את מי שפגעה וסירבה לקרוא התנצלות, אלא על כך שלא השכילו לצקת תוכן מרתק יותר לשעה הראשונה בלעדיה, אתמול בשבע בערב.