שיעורי העישון בישראל ממשיכים לרדת, אבל מאחורי המגמה המעודדת מסתתרים פערים חברתיים וגיאוגרפיים משמעותיים. לפי הדוח השנתי של התוכנית הלאומית למדדי איכות לרפואת הקהילה לשנת 2025, שיעור הגברים המעשנים ירד מ־27.6% בשנת 2024 ל־27.2% בשנת 2025. בקרב נשים ירד השיעור מ־12.2% ל־11.9%.
הדוח, בהובלת המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, מציג תמונה שונה של הקשר בין עישון למצב החברתי־כלכלי אצל גברים ואצל נשים. לצד נתוני העישון, נכלל בו לראשונה מדד לבדיקות שיניים שגרתיות בילדים, שמראה שיפור בשנים האחרונות — אך גם שיעורים נמוכים של ביצוע הבדיקות בחלק מהקבוצות.
ככל שהמעמד גבוה יותר, שיעור העישון נמוך יותר
בשנת 2025 עמד שיעור העישון בקרב גברים מהקבוצה החברתית־כלכלית הנמוכה ביותר על 34.5%, כמעט פי שניים מהשיעור בקבוצה הגבוהה ביותר — 17.4%.
אצל נשים מתקבלת תמונה אחרת: שיעור העישון הנמוך ביותר נרשם דווקא בקבוצה החברתית־כלכלית הנמוכה ביותר, ועמד על 5%. השיעור הגבוה ביותר, 15.4%, נרשם בקרב נשים מהקבוצה הבינונית־גבוהה.
גם בחלוקה לקבוצות אוכלוסייה ניכרים הבדלים. בקרב גברים בחברה הערבית עמד שיעור העישון על 36.1% — יותר משליש. זאת, לעומת 25.4% בקבוצה שהוגדרה בדוח "האוכלוסייה הכללית" ו־17.8% בחברה החרדית.
בקרב נשים, לעומת זאת, שיעורי העישון בחברה החרדית ובחברה הערבית היו נמוכים במיוחד: 3.9% ו־4.3%, בהתאמה, לעומת 15.1% בקבוצת האוכלוסייה הכללית.
בת ים מובילה בקרב גברים וגם בקרב נשים
בחלוקה לפי ערים ואשכולות, בת ים ניצבת בראש דירוג העישון בקרב גברים בני 16–74, עם 33.5% מעשנים. אחריה נמצאים הגליל המערבי וחדרה, עם 32.2% בכל אחד מהם.
בקצה השני של הרשימה נמצאות מודיעין, שבה שיעור הגברים המעשנים עמד על 13.6%, ובני ברק עם 15%.
גם בקרב נשים בת ים נמצאת בראש הרשימה: שיעור המעשנות בעיר עמד על 22.6%, כמעט כפול מהממוצע הארצי לנשים, שעמד על 11.9%. באשקלון נרשם שיעור של 19.1%, ובתל אביב — 16.8%.
שיעורי העישון הנמוכים ביותר בקרב נשים נרשמו בבני ברק, עם 2.1%, ובבית שמש, עם 6.4%.
בדיקות שיניים לילדים: שיפור, אך רבים עדיין לא נבדקים
לראשונה נכלל בדוח מדד הבוחן את שיעור הילדים בני 6 ובני 12 שעברו בדיקה שגרתית אצל רופא שיניים לפחות פעם אחת בשנתיים האחרונות.
הנתונים מצביעים על שיפור: בשנת 2025 עברו בדיקה 50.9% מבני ה־6, לעומת 45.9% בשנת 2023. בקרב בני ה־12 עלה השיעור מ־37.6% ל־45.3%.
ובכל זאת, כמעט מחצית מבני ה־6 ויותר ממחצית מבני ה־12 לא עברו בדיקה שגרתית במסגרת הזמן שנמדדה. חשוב להבחין: המדד מתייחס לבדיקה שגרתית, ולכן אינו מלמד בהכרח שהילדים לא ביקרו כלל אצל רופא שיניים או לא קיבלו טיפול אחר.
הפער החברתי מתחיל כבר בגיל 6
בקרב ילדים בני 6 מהקבוצות החברתיות־כלכליות הנמוכה והבינונית עברו בדיקה שגרתית 43.9%, לעומת 57.7% בקרב ילדים מהקבוצה הגבוהה.
בגיל 12 הפער גדול יותר: 38.3% לעומת 52.1%, בהתאמה. כלומר, יותר מ־60% מבני ה־12 מהקבוצות הנמוכה והבינונית לא עברו בדיקה שגרתית בשנתיים האחרונות.
שיעורי הבדיקות הנמוכים ביותר נרשמו בחברה הערבית: 36% מבני ה־6 ו־27.2% מבני ה־12. בקבוצה שהוגדרה בדוח "האוכלוסייה הכללית" עמדו השיעורים על 60.3% ו־54.2%, בהתאמה. בחברה החרדית עברו בדיקה שגרתית 57.8% מהילדים בכל אחת משתי קבוצות הגיל.
גם בחלוקה הגיאוגרפית ניכרים פערים. בנתוני בדיקות השיניים שהוצגו לפי נפות, רמת גן ורחובות מובילות עם שיעורים של כ־68% וכ־67%. מנגד, בנפת צפת נרשם שיעור של כ־35%, ובנפות ירושלים וגולן — כ־36%.
הירידה בעישון והעלייה בבדיקות השיניים מצביעות על התקדמות, אך הממוצע הארצי אינו מספר את הסיפור כולו. מקום המגורים והרקע החברתי מלווים בפערים גדולים גם בהרגלי הבריאות וגם בביצוע בדיקות שגרתיות.