יש חייזרים ביקום, אבל הסכנה המוחשית יותר בחלל עשויה להגיע דווקא מבני האדם. כך סבור וינסטון סקוט, אסטרונאוט נאס"א לשעבר שטס בשתי מעבורות חלל בשנות ה-90, ובריאיון חדש לרשת פוקס ניוז שיתף את אמונתו שאנחנו לא לבד ביקום. לדבריו, המספר העצום של כוכבי הלכת הופך את האפשרות שחיים תבוניים התפתחו רק בכדור הארץ לבלתי סבירה.
"אני באמת מאמין שיש חיים במקום אחר ביקום", אמר בתוכניתו של ג'סי ווטרס. "השאלה אם הם מבקרים אותנו כאן בכדור הארץ היא כבר נושא לדיון. אני חושב שיש שם חייזרים איפשהו". עם זאת, סקוט לא טען שראה חייזרים במהלך משימותיו או שיש בידיו הוכחה לביקור שלהם בכדור הארץ.
סקוט, בן 76, השתתף במשימות המעבורות אנדוור ב-1996 וקולומביה ב-1997, שהה בסך הכול יותר מ-24 ימים בחלל ויצא לשלוש הליכות חלל. בריאיון הוא התייחס גם לאיום מסוג אחר: עימות צבאי בין ארצות הברית, רוסיה וסין שעלול להתרחש בעתיד במסלול סביב כדור הארץ.
"אנחנו לא יכולים להיות היחידים ביקום"
סקוט הסביר שאמונתו בקיומם של חייזרים אינה מבוססת על מפגש אישי או על מידע סודי שנחשף אליו כאסטרונאוט, אלא על שיקול סטטיסטי.
ביקום ישנו מספר עצום של כוכבים וכוכבי לכת, ורבים מהם עשויים להימצא בתנאים המאפשרים התפתחות חיים. בעיניו, קשה להאמין שכדור הארץ הוא המקום היחיד שבו התפתחו יצורים תבוניים. "אנחנו לא יכולים להיות היחידים שיש להם חיים תבוניים", אמר.
דבריו הגיעו ימים ספורים לאחר שהפנטגון פרסם מקבץ נוסף של מסמכים שהותרו לפרסום בנושא עצמים מעופפים בלתי מזוהים.
בין המסמכים נכללו עדויות של אנשים שטענו כי נתקלו בתופעות מסתוריות, וכן דיווחים על כלי טיס חריגים שנצפו מעל שטח ארצות הברית. אחד המסמכים עסק בעדותו של וולטר האוט, קצין לשעבר בצבא ארצות הברית שהיה מעורב בפרשת רוזוול המפורסמת משנת 1947. האוט טען בתצהיר כי ראה שרידים של כלי טיס לא מוכר וגופות של יצורים לא אנושיים.
אלא שעדויות כאלה כמובן אינן מהוות הוכחה לקיומם של חייזרים. נאס"א עצמה מדגישה כי עד היום לא נמצאה ראיה מדעית אמינה לחיים מחוץ לכדור הארץ, וכי אין ראיות לכך שעצמים בלתי מזוהים שנצפו בשמיים הם ממקור חוצני.
גם סקוט הבחין בין שתי השאלות. מבחינתו, הסבירות לקיומם של חיים תבוניים ביקום גבוהה מאוד, אך האפשרות שאותם יצורים כבר הגיעו לכדור הארץ נותרת פתוחה.
עוד בנושא
אסטרונאוט נאס"א: חייזרים מנעו מלחמה גרעינית על כדור הארץ
האסטרונאוט שדרך על הירח מצטט פסוק כהוכחה ש"עב"מים הם שדים"
"מלחמה בחלל? לא הייתי שולל את האפשרות"
אחרי שדיבר על האפשרות לקיומם של חייזרים, עבר סקוט לנושא מדאיג יותר: האפשרות שהסכסוכים בין מעצמות העולם יגלשו אל מעבר לאטמוספרה. סקוט אינו מזהיר מפני מלחמה בחייזרים, אלא מפני עימות צבאי בין מדינות כדור הארץ, שבו לוויינים וכלי נשק המוצבים בחלל עשויים להפוך למטרות ולכלי תקיפה.
"אנחנו חיים בעולם שבו אנחנו חייבים להיות מוכנים להגן על עצמנו מבחינה צבאית", אמר. "אנחנו מקווים שלא נראה סכסוך ולחימה בחלל, אבל לא הייתי שולל את האפשרות הזאת".
לדבריו, שיתוף הפעולה הקיים בין מדינות בתחום החלל אינו מבטל את המתיחות הפוליטית והצבאית ביניהן. "רוסיה היא שותפה שלנו בכל הנוגע לתחנת החלל הבינלאומית, אבל היא לא בעלת ברית שלנו", הסביר. את היחסים בין ארצות הברית לסין תיאר כיחסים שבהם התחרות בחלל מקבלת אופי צבאי מובהק יותר.
והחשש הזה אינו מבוסס רק על תרחישים עתידיים.
בספטמבר האחרון אישר מזכיר חיל האוויר האמריקאי, טרוי מיינק, כי לארצות הברית כבר יש כלי נשק המוצבים במסלול סביב כדור הארץ. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הודתה ארצות הברית בפומבי שהיא מפעילה בחלל יכולות נשק שנועדו להגן על כוחותיה מפני פעולות עוינות. מיינק לא חשף אילו כלי נשק הוצבו במסלול, כיצד הם פועלים או מהן המטרות שהם מסוגלים לתקוף.
דובר מטעם צבא ארה"ב הודה כי האיום מצד לוויינים עוינים הולך וגובר. "ארצות הברית מזהירה מפני ניסויים ופיתוח יכולות נשק של רוסיה וסין מאז 2007", אמר. "בגלל הפעולות שלהן, כבר אין ספק שהחלל הוא זירת לחימה פוטנציאלית".

האם בכלל מותר להציב נשק בחלל?
אמנת החלל החיצון משנת 1967, שעליה חתומה גם ארצות הברית, אוסרת להציב נשק גרעיני או נשק אחר להשמדה המונית במסלול סביב כדור הארץ, על הירח או במקומות אחרים בחלל. עם זאת, האמנה אינה מטילה איסור גורף על הצבת כלי נשק קונבנציונליים במסלול, כגון מערכות לשיבוש אותות או אמצעים שנועדו לנטרל לוויינים אחרים. ההבחנה הזאת מאפשרת למעצמות לפתח יכולות צבאיות בחלל, גם כאשר הן מצהירות על מחויבות לשימוש בו למטרות שלום.
למרות החששות, סקוט שומר על אופטימיות בנוגע לעתיד חקר החלל. הוא בירך על התחרות בין חברת SpaceX של אילון מאסק לבלו אוריג'ין של ג'ף בזוס, המפתחות כלי חלל שנועדו לקחת אסטרונאוטים אל פני הירח.
"תחרות זוהי הדרך האמריקאית", אמר, והוסיף כי כניסתן של חברות פרטיות לתחום הפכה את חקר החלל לזול, יעיל ויצרני יותר בהשוואה לתקופה שבה נאס"א הייתה הגוף האמריקאי המרכזי שבנה חלליות.
ובכל זאת, סקוט מקווה שהתחרות בין המעצמות לא תהפוך למלחמה של ממש. "אני בהחלט מקווה שהחלל יוכל להיות מקום מאחד, שיקרב בין אנשים", אמר. "אבל נראה מה יקרה".