מאת מוטי גל
חוקרים באוניברסיטת וושינגטון הצליחו לטפל בהצלחה בילדים דיסלקטיים, לאחר שמוחם גילה רמות גבוהות של החומר לקטט. עם ההתקדמות ביכולות הלימודיות של התלמידים, חלה ירידה ניכרת בהצטברות הלקטט במוח.
ממצאים אלו הביאו את הנוירולוג ד"ר טוד ריצ'רדס ועמיתיו להבנה מעמיקה יותר באשר לתפקידו של הלקטט כגורם דיסלקציה. המחקר פורסם בגליון האחרון של הירחון האמריקאי לנוירו-רדיולוגיה.
דיסלקציה הינה הפרעה המתבטאת בהפרעות קריאה, ומביאה לקשיי לימודים. לעיתים הדיסלקציה מאובחנת בגיל מאוחר לטיפול אפקטיבי אולם אם הטיפול בדיסלקציה מתחיל בגיל בית הספר היסודי, מצליחים רוב הדיסלקטים להתגבר על הקושי הלימודי.
קשיי הקריאה של הילדים הדיסלקטיים אינה נובעת מפגיעה ברמת המישכל שהינה תקינה, כי אם ממתן פירוש מוטעה לידע שרכשו. לרוב, מתקשה הילד בקריאה וכתיב בשל חוסר היכולת להבחין בין אותיות בעלות צורות דומות אך מיקום שונה (ז' ו-ג' או נ' ו-ר').
במהלך התוכנית הלימודית בה השתתפו הילדים הנחקרים, פיתחו התלמידים מיומנויות שפה, קריאה ופעילות מדעית והאזנה להרצאות מקצועיות בתחומי המדע. התוכנית בת שלושת השבועות הביאה לשיפור ניכר ביכולות השפה. החוקרים מצאו כי עם השיפור במיומנויות הלמידה, ירדו רמות הלקטט במוחם של הילדים הדיסלקטיים עד לרמות נורמליות המקבילות לאלו במוחם של ילדים בריאים.