מהר מאוד הופך בארט למנהיג הלהקה.
מספר המנג'ר הראשון, פיטר ג'נר:
"הוא היה המנהיג הבלתי מעורער של הלהקה. הוא כתב את השירים, הוא שר אותם, הוא היה הגיטריסט המוביל. תמיד הרגשתי כאילו האחרים הם רק תלמידים שלו."
סיד הופך לאחד ממנהיגי הסצנה הפסיכדלית של לונדון.
ההערצה מגיעה מייד בדמות חבורה של מעריצים קבועים שהולכים עם הלהקה לכל מקום.
סיד מתחיל להסתגר בתוך עצמו, בין הופעה להופעה.