על פי ספרו של דנקנר, בשנותיו האחרונות בבן שמן עשה דן מעשה אכזרי שהעיק על מצפונו במשך שנים רבות. יום אחד, התכנסה קבוצת בני נוער ובראשה המדריך יזהר סמולנסקי לאימון בחורשה. איתם היתה כלבה שחורה שהיתה שייכת לאנשי המקום. בין בני הנוער התעורר ויכוח תיאורטי, האם לכלב יש עצם בזנב, ואם כן, עד להיכן היא מגיעה. דן, שנקרא אז משה שעוני, לקח אבן והנחית אותה בכוח על זנבה של הכלבה, עד שזה נבקע והעצם נחשפה. הכלבה המופתעת והכואבת ברחה משם ביללות, והמדריך יזהר צעק על משה שעוני שעה ארוכה, ומאז לא סלח לו על כך. בערוב ימיו, קרא אליו דן בן אמוץ את ס. יזהר אל מיטת חוליו וביקש ממנו מחילה על המעשה.