משה קרוי היהי ד"ר לפילוסופיה שפיתח בשנות השבעים תאוריה המשופעת מכתבי איאן ראנד. הוא טען שהאדם האידיאלי הוא "אגואיסט רציונלי" הדואג לטובתו האישית תחילה ומשוחרר מרגשות אשמה הנובעים ממוסכמות מוסר מזוייפות. עזרה לזולת ומדיניות סעד של תמיכה בנזקקים אינה דבר מומלץ, על פי תורתו, והדרך הנכונה לחיות בחברה היא על בסיס סחר חליפין של תן וקח והסכמים חוזיים בין אדם לחברו. בעידודו של צבי ינאי, עורך הביטאון "מחשבות", פרסם קרוי את עקרי תורתו. דן בן אמוץ הפך לתומך נלהב של האגואיזם הרציונלי, שתאם את נטייתו הטבעית. החופש מנקיפות מצפון, יחסי תן וקח וחיים שכלתניים המשוחררים מכבלים אמוציונליים ומשפחתיים התאימו לו, והוא זנח ערכים וחברים מהעבר לטובת גיבורו החדש. בן אמוץ גם עשה נפשות לתורתו של קרוי בחוגי בית שאירגן ומעל דפי העיתונות. הוא היה המו"ל של ספרו של קרוי, "החיים על פי השכל", ספר שנמכר בעשרות אלפי עותקים, ומאוחר יותר הוציא גם את ספרו השני.
כעבור מספר שנים נתקף קרוי בהתקפי פאראנויה, עזב את הארץ והשתקע באוסטרליה. הוא שב לארץ לאחר שחתנו רצח את אשתו, הוא הפך למיסטיקן גנוסטי והטיף למלחמת בני אור בבני חושך, ולבסוף התאבד.