החל מ - 1986 מדרדרת בריאותו של דן בן אמוץ. הוא סובל ממחלת לב ומסרטן ועובר כמה ניתוחים. ב - 1989, כשברור לו שימיו ספורים, הוא מארגן לעצמו מסיבת פרידה גדולה בחמאם. למסיבה הוא מזמין את חבריו, גם את אלו שעמם הוא מסוכסך (כמו עמוס קינן). רוב המוזמנים לערב הפרידה הם דמויות מפתח בתרבות הישראלית, ומישהו מעיר ש"לו היתה נופלת באותו ערב פצצה על המקום כל התרבות הישראלית היתה הולכת". החברים קוראים לדן דברים שכתבו לו, שרים לו שירים ומהללים אותו. דן מדבר באופן גלוי על מחלתו ומותו הקרב ובכך שובר את הטאבו הכבד ששורר בד"כ סביב מחלת הסרטן והמוות. בין הפגישות וההתפייסויות המרגשות מתרחשת גם התפייסות הסטורית עם עמוס קינן, ששר לו את המנון הלח"י, "חיילים אלמונים". רוב האנשים שהיו בערב הפרידה זוכרים אותו כחוויה עמוקה ומרגשת.