עם מותו של נח מוזס בתאונת דרכים באוקטובר 1985 החלו הסכסוכים הפנימיים בין בני משפחת מוזס על השליטה ב"ידיעות אחרונות".
אחד הגורמים לעימות בין בעלי המניות ב"ידיעות אחרונות" הוא ההבדל בין תזכיר החברה לבין תקנון החברה. בתזכיר החברה נקבע ששני הדירקטורים ימונו על ידי בעלי מניות היסוד ובעלי המניות הרגילות גם יחד, בעוד תקנון החברה מ - 1960 קובע שרק לבעלי מניות היסוד יש זכות למנות את שני הדירקטורים.
גרסתו של ארנון מוזס היתה שהתקנון הוא הקובע, ולפיכך שליטתו בחברה מובטחת, וגרסתם של שאר בעלי המניות הרגילות היתה שהתזכיר הוא הקובע, ולפיכך העיתון בשליטתם.
ההבדל הזה יצר את הבסיס למאבקי השליטה בין בעלי המניות.
לאחר מותו של נח מוזס נוצר מצב בו בנו ארנון יכול היה להשיג עמדת כוח בעיתון. צוואתה של פולה מוזס, אשתו של נח מוזס המנוח, העניקה לארנון מוזס נאמנות למניות של אחיותיו ולפיכך זכות הצבעה בהן.
ב - 1986 כרת ארנון מוזס ברית עם בן דודו זאב, על פיה השנים יפעלו למינויים כדירקטורים יחידים בחברה וינהלו אותו יחד במשך 20 שנה. הברית יושמה ב - 1989: ארנון וזאב התמנו לדירקטורים והביאו להדחת עודד מוזס ודב יודקובסקי. מאוחר יותר כרת ארנון מוזס ברית עם מרים נופך מוזס והדיח את זאב מוזס מהחברה. נפתח מאבק על השליטה בעיתון.
זאב מוזס הגיש תביעה נגד בן דודו ארנון מוזס. בפסק הדין מ-1997נקבע שארנון מוזס הונה את בעלי המניות והשתמש בכספי החברה כדי לקבע את שליטתו ב"ידיעות אחרונות". בית המשפט חייב את ארנון מוזס להרחיב את דירקטוריון "ידיעות אחרונות" ולאפשר ליתר בעלי המניות גישה למידע העסקי אודות החברה. בעקבות פסק הדין מכר זאב מוזס את מניותיו (24%) לזאב פישמן וחיים בראון מקבוצת "גלובס". אחותו של ארנון מוזס, תמי בורוביץ'-מוזס, מכרה להם את מניותיה ב - 1998. עסקת מוזס-פישמן בראון הוערכה בשווי של כ - 770 מיליון דולר.