משהפך חבר באינטרנציונל, הקים חזית מהפכנית בשירות האירגון ושמה: "הברית הסוציאל-דמוקרטית הבינלאומית". לאירגון היו סניפים שונים באיטליה, צרפת וספרד. מארכס, אשר היה האוטוריטה הגבוהה באינטרנציונל, התייחס לברית בחשדנות וחשש שתהווה מתחרה לאינטרנציונל. הועדה הכללית של האינטרנציונל הוקיעה את הברית בטענה שמדובר באירגון מפלג. בקונין פירק את האירגון.
אך התחזקותו ההדרגתית של בקונין בתוך האינטרנציונל הדאיגה את מארכס, והשניים החלו במאבק איתנים שכלל האשמות הדדיות (מארכס אף השתמש בשמועות כאילו היה בקונין סוכן הצאר), גיוס תומכים והסטת חברי האירגון. המאבק הסתיים בסילוק בקונין וחסידיו מן האינטרנציונל בקונגרס האג ב-1872.
הקרע החליש את האינטרנציונל, תומכי בקונין היוו פלג חשוב באירגון והפיצול עורר סלידה בקרב אנרכיסטים וסוציאליסטים כאחד.