חייו של פרודון

במסגרת עבודתו בבית דפוס, פגש את בן-עירו, הסוציאליסט פוריה.
ב-1838 עבר להתגורר בפאריז.
ב-1840 פירסם את ספרו הראשון: "הקניין מהו?" (Qu'est-ce que la propriété?). הספר עורר סערת רוחות נוכח הקו הרדיקלי-אנרכיסטי שאיפיין אותו.
ב-1842 כתב את ספרו השני: "Avertissement aux propriétaires", בעקבותיו הועמד למשפט, אך יצא זכאי.

פרודון עזב את פאריז לטובת ליאון ב1843. בליאון התחבר עם אגודת המוטואליסטים (mutualists).
בספרו: "שיטת הסתירות הכלכליות או הפילוסופיה של הדלות"
("Systegrave;me des contradictions économiques, ou Philosophie de la misegravere) שיצא ב15 באוקטובר 1846, תקף פרודון את מדיניותו הריכוזית של מארכס . מארכס מצידו, תקף את פרודון שנה לאחר מכן בספרו: "דלות הפילוסופיה" (La misegrave re de la philosophie ).

באוקטובר ,1847 ערב מהפכות 1848 (אביב העמים) חזר פרודון לפאריז והחל בעריכת כתבי-עט אנרכיסטים. הוא נתמנה לבית הנבחרים המהפכני וניסה להקים בנק בלתי-רווחי.
ב1849 יצא ספרו: "וידויו של מהפכן" (Confessions d'un revolutionairre).
בתקופת נפוליאון השלישי נכלא ובין השנים 1849-1852 שהה בבית הסוהר. בעת מאסרו נישא, וב-1850 נולדה בתו.

ב-1858 נאלץ לעזוב את צרפת לטובת בלגיה לאחר פירסום ספרו: "על הצדק במהפכה ובכנסיה" ("De la justice dans la Revolution et dans l'eglise").
ב1863 הורשה לחזור לפאריז, שם נפטר כעבור שנתיים.