משהבריא, חזר היטלר למינכן, שם הועסק כעיתונאי מטעם הצבא.
לאחר שנשא נאום בגנות היהדות והסוציאליזם, נתמנה לקצין חינוך.
בספטמבר 1919 הורו לו מפקדיו לבדוק טיבה של מפלגה קטנה בשם: "מפלגת הפועלים הגרמנית" (Deutsche Arbeitpartei).
מפלגה זו היתה גוף ריאקציוני שהוקם ב-5 בינואר 1919 ביוזמת אנטון דרכסלר אשר התנגד לרפובליקה החדשה.
היטלר נכח באחת מן האסיפות של המפלגה ולא התרשם. למחרת היום החל היטלר בקריאתו של המנשר שהוגש לו באסיפה. המנשר, שהביע מעין סוציאליזם-לאומני, הביאו לשקול הצטרפות למפלגה.
לבסוף הצטרף כחבר השביעי ל"מפלגת הפועלים הגרמנית".
תחילה היה היטלר האחראי על התעמולה מטעם המפלגה והחל באירגון אסיפת המונים. האסיפה התקיימה ב-24 בפברואר 1920 ובה נקראו, לראשונה בציבור, "25 הנקודות", שהיוו את מצע המפלגה. היה זה מצע בעל נטייה אנטישמית ברורה ועיקריו היו תביעה לאיחוד כלל הגרמנים במדינה גרמנית אחת וביטול חוזי ורסאי וסן ג'רמן. מספר סעיפים היו בעלי גוון סוציאליסטי ממש.
ב-1 באפריל שונה שם המפלגה ל: "מפלגת הפועלים הגרמנית הנציונל סוציאליסטית" ("National Sozialistische Deutche Arbeiterpartei").
בקיץ 1920 אומץ צלב הקרס כסמל המפלגה והיטלר אירגן כנופיית ותיקי מלחמה ושם אותם תחת פיקודו של אמיל מוריס.
ביולי 1921 הפך היטלר למנהיג המפלגה.
ב-5 באוקטובר 1921 קיבלה כנופיית החיילים המשוחררים את השם "שטורמאבטיילונג" - מכאן השם "ס.א.". לחיילים ניתנו מדים חומים והם החלו לעסוק בדיכוי מתנגדי המפלגה.
בספטמבר נידון היטלר לחודש מאסר לאחר שתקף את הפדרליסט אוטו באלרשטדט.