היה זה דווקא נסיון התקוממות נגד הנהגתו שחיזק את מעמדו של היטלר בתוך שורות המפלגה. בקיץ 1921, בעוד היטלר עסוק במגעים עם קבוצות לאומניות בברלין, יזם דרכסלר מגעים עם מפלגתו של האנטישמי יוליוס שטרייכר. היטלר מיהר לחזור למינכן והגיש התפטרותו מן המפלגה. ועד המפלגה סירב לקבל התפטרותו, ומעמדו הפך איתן מתמיד.
בדצמבר 1920 קנתה המפלגה את העיתון "פאלקישאר ביאובאכטר".
ב-1923 הפך העיתון לעיתון יומי.
המפלגה הלכה וגדלה, ולשורותיה הצטרפו רבים ממי שעתידים להיות נאמניו של היטלר, בהם הרמן גרינג ורודולף הס.
החלה להסתמן אפשרות לפעולה בסדר גודל לאומי. כלכלתה של גרמניה היתה בנסיגה עקבית מאז 1921, פלישתה של צרפת לחבר הרור בינואר 1923 היתה נקודת המפנה. תחילה הביע הממשל הרפובליקני של ויימאר התנגדות סבילה לצרפת, אך בספטמבר הוחלט לחדש את תשלום הפיצויים, ולקבל את רוע הגזירה. מרירות פשטה בקרב הגרמנים ומהומות פרצו ברחבי הרפובליקה.
55,000 חברי המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית החלו להיות חסרי מנוחה, והיטלר הבין שהגיעה השעה לפעול.
בבית הבירה בבאוואריה תוכננה ועידת עסקים גדולה בהשתתפות דמויות מפתח של הפוליטיקה הבאווארית. היטלר ותומכיו תיכננו להשתלט על הועידה ולהכריח את המנהיגים להכיר בהם כהנהגה החדשה.
ב8 בנובמבר 1923, בשעה 20:30 פרצו פלוגות הס.א., בהנהגת גרינג לבית הבירה. היטלר עלה על בימת האולם וצעק: "החלה המהפיכה!".
אלא שבני הערובה סירבו לשתף פעולה עם התוקפים. שותפו של היטלר, הגנרל לונדנדורף, גיבור מלחמת העולם הראשונה, ניסה מזלו הוא, והצליח לזכות בהכרת המשתתפים. אולם בחוץ היו חיילי הרפובליקה מביסים את פלוגות הסער. היטלר החליט לצאת מן האולם ולהחלץ לעזרת חייליו.
משחזר לבית הבירה גילה כי שלושה מן המנהיגים הצליחו לברוח מן האולם והלהט המהפכני הולך ונמוג. כח חיזוק בא לעזרת החיילים הבאווארים במינכן.
בסביבות השעה 11:00 צעדו הפלוגות בראשות היטלר, גרינג ולודנדורף למרכז העיר. במרכז חיכו להם מאות שוטרים. 16 נאצים נהרגו, היטלר ברח למכונית מילוט. הוא נתפס לאחר 3 ימים וב-1 באפריל 1924 נשפט לחמש שנות מאסר.
היטלר היה אסור במבצר לאנדסברג וקיבל חנינה בדצמבר 1924.