"על אף הקשיים של היום ומחר, עודני חולם. זהו חלום ששורשיו טמונים בחלום האמריקני. [...]. אני חולם שיום יבוא ועל הגבעות האדומות של ג'ורג'יה, בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר, יסבו יחדיו אל שולחן האחווה.
[...]
אני חולם על כך, שארבעת ילדי הקטנים יחיו, ביום מן הימים, באומה שבה לא ישפטו אותם על פי צבע עורם, אלא על פי אופיים.
[...]
זוהי תקוותנו. זוהי האמונה עמה חוזר אני לדרום. האמונה עמה נעקור את הר היאוש עם אבן התקווה.
[...]
וכאשר יתגשם החלום, כאשר ניתן לחירות לצלצל, כאשר תצלצל מכל כפר וכל עיירה, מכל מדינה וכל עיר, נוכל להביא את היום בו כל ילדי האל, שחורים כלבנים, יהודים וגויים, פרוטסטנטים וקתולים, יתנו יחדיו קולם בשירת מילותיו של אותו שיר שחור ישן:
'סוף סוף חופשיים, הודו לאל הכל-יכול, הננו חופשיים סוף סוף' -
Free at last! Free at last! Thank God Almighty, we are free at last!".