נפילת הנאצים

ב- 15 בספטמבר הובס חיל האוויר הגרמני מעל שמי בריטניה. מכאן ועד סוף המלחמה לא הצליח הצבא הנאצי להתאושש מן האבידות שספג במבצע ארי-ים.

עם תבוסת הכוחות האיטלקים ביוון, החל, ב- 6 באפריל, המבצע הגרמני בבלקנים. הגרמנים כבשו את יוון, כריתים ויוגוסלביה, אך ספגו אבידות רבות במהלך המתקפה.

בסוף 1940 הורה היטלר למפקדי הצבא להכין את השטח לפלישה לברה"מ, וב- 22 ביוני 1941, החלה הפלישה אשר נקראה: "מבצע ברברוסה". ההתקפה נעשתה בשלושה כיוונים - לנינגרד, מוסקבה ואוקראינה. תחילה, נראה כיבוש ברה"מ כמובטח, אולם עם הגיעם למוסקבה, החל מאזן הכוחות להשתנות. פיזור הכוחות הגרמנים, החורף הרוסי הקשה, גודלה של ברה"מ והתנגדותם העזה של הסובייטים, הם שמנעו את התקדמותו של הצבא הגרמני בברה"מ.

ב- 7 בדצמבר התקיפה יפן את סינגפור והנמל האמריקאי - פרל הרבור. בתום 3 ימים, הכריזה גרמניה מלחמה על ארה"ב.

כניסתה של ארה"ב למלחמה, העניקה כוחות מחודשים לבעלות הברית.

בסוף 1942 נחלה גרמניה תבוסות באל-עלמיין, שבמצרים ובסטאלינגרד, שבצפון ברה"מ.

היטלר, מצידו, הסתגר במפקדה הנאצית, וסירב לשמוע על התבוסות.

במרץ 1943 יצא לחופשה באוברזלצן.

ב- 25 במאי סולק מוסוליני מן השלטון, אולם היטלר פקד על כוחותיו לשחרר את מוסוליני ולאלץ את האיטלקים לקבלו שנית כמנהיגם.

ביוני 1944 הגיעו כוחות בעלות הברית לרומא. במקביל החלה ברה"מ להתקדם מערבה לכיוון פולין.

ב- 6 ביוני פלשו הבריטים והאמריקנים לחוף נורמנדי שבצרפת, וכך נפתחה החזית השנייה באירופה, אשר היתה אימתו של היטלר עוד ב-1939, עת נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

ב - 9 ביולי חזר היטלר ל"מאורת הזאב" - המפקדה שבפרוסיה המזרחית וב- 20 ביולי נעשה נסיון על חייו.
המתנקש היה הרוזן קלאוס פון שטאופאנבארג, אשר עמד בראש קשר אנטי-נאצי בגרמניה.
שטאופאנבארג הטמין פצצה במשרדו של היטלר, אך הלה יצא מן המשרד כמעט ללא פגע.

נסיון ההתנקשות הביא בעקבותיו גל של טרור נקמני. גרמנים רבים נאסרו, הומתו ועונו.

בינתיים התקדמו בעלות הברית וב- 25 באוגוסט, הגיעו לפאריז.
תבוסתה של גרמניה כבר היתה ברורה לכל, אך היטלר סירב להכנע.

החל מינואר 1945 הסתגר היטלר בבונקר שבברלין.