בשנת 1920 עלתה לארץ-ישראל. שמשה כנציגת הדסה בארץ וריכזה את מאמציה בפיתוח מפעלים הקשורים בבריאות הציבור והסעד.
ב-1926 התפטרה ממשרת נשיאות הדסה העולמית ומונתה כנשיא הכבוד של הארגון. מונתה כחברה בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ובוועד הלאומי.
בשנת 1933 אירגנה את מפעל "עלית הנוער" ובראשו עמדה עד יום מותה. מפעל זה הציל רבבות ילדים מידי הנאצים והעלה אותם לארץ ישראל.
ביוזמתה הוקמו "מוסד סאלד למען הילד והנוער" ו"מכון סאלד" חקר מדעי ההתנהגות.
נפטרה בירושלים בשנת 1945.