במישור האתי, היה מיל חסיד התיאוריה התועלתית, אשר עם מייסדיה נמנו אביו, ג'יימס מיל וידידו, ג'רמי בנת'הם. התיאוריה התועלתנית גורסת כי הקריטריון המוסרי העליון הוא מיקסום האושר (או לחילופין - מיזעור הסבל). זהו, אפוא, הסרגל הערכי עליו נמדדת כל פעולה בתחום המוסר: המוטיבציה האנושית למעשה כלשהו, צריכה להיות הבאת מירב התועלת או האושר למירב האנשים.
האושר (הוא סיפוק השאיפות), הינו שיוויוני בכך שכל "מידת אושר" שווה לחברתה, ללא קשר למעמדו של המאושר, אולם הבעייתיות בתועלתיות, מקבלת ביטוייה בכך שהיא מנציחה את כח הכפייה של הקולקטיב, שהרי האושר הקולקטיבי, הוא בעל ערך גבוה מן האושר האינדיבידואלי.
כאן קיימת התנגשות בין התועלתנות של מיל לליברליזם שלו.
בתחום הפילוסופיה הפוליטית, הרתיע מיל כנגד כח הכפייה של החברה, הדספוטיזם של הקולקטיב. ב"על החירות", טוען מיל כי בעוד בעת החדשה קיימת מודעות לצורך להגביל את סמכויות הריבון, איום ממשי וחמור על חירויות הפרט, הינם מנגנוני הביקורת החברתיים.
מיל ניסה לגשר על הפער שבין התועלתיות לליברליזם בסווגו את הפעולות האנושיות כך:
א) פעולות המתייחסות לפרט (Self Regarding): פעולות אשר אינן בעלות השלכות חברתיות כלשהן. פעולות אלו, נוגעות לפרט בלבד, ולחברה (וגם לריבון) לא צריכה להיות הסמכות לבקר אותן.
ב) פעולות המשפיעות על הזולת (Other Regarding): בכל הנוגע לפעולות מסוג זה, אשר עשויות לגרום סבל או אושר לזולת, רשאית החברה להתערב, לשם הגנת חירותה שלה.
הבעיה העיקרית המתעוררת מסיווג זה, היא שבהיות האדם יצור חברתי, נראה שתחום הפעולות המתייחסות לפרט בלבד, הוא מיזערי.
דוגמא מובהקת לכך היא ההתאבדות: זהו, לכאורה, האקט הפרטי ביותר שעשוי אדם לבצע, אולם המתאבד מותיר מאחוריו משפחה, חובות, משרה וכד'. הללו, הופכים, עם עזיבתו, לנטל על החברה.
בעיות אלו, ובעיות דומות, הביאו את מיל לפנות, בערוב ימיו, לסוציאליזם מתון.
בתחום הכלכלה, תמך מיל בכלכלה חופשית (Laissez faire), אולם עם פנייתו לסוציאליזם בשנותיו המאוחרות, טען כי על המדינה לנווט את הכלכלה לצמצום הפערים הכלכליים.