הדרך לראשות הממשלה

ב- 1908 החל להרצות באקדמיה למסחר בפראג ושלוש שנים לאחר מכן הוענקה לו משרת מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת צ'ארלס.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914), עזבו בנש ומסריק את פראג לטובת שוויץ, עד שהתיישבו בפאריז.
השניים ראו במלחמה הזדמנות פז להשבת עצמאותה של צ'כיה, אשר היתה נתונה לשלטון זר מאז 1620.

ב- 1915 הקימו בפאריז את האסיפה הלאומית הצ'כית-סלובקית, ובנס נתמנה למזכירה. האסיפה היתה, למעשה, אירגון תעמולני-דיפלומטי, אשר נועד להכין את הקרקע לצ'כסלובקיה עצמאית. דרכי הפעולה של האירגון הן המאפיינות את הפוליטיקה של בנש, אשר נוטה היה, משך כל חייו הפוליטיים, להסתמך על דיפלומטיה, בריתות וחוזים.

מהלכיו הדיפלומטיים המבריקים הקנו לאירגון הכרה אירופית כגוף מייצג של המדינה הצ'כית-סלובקית; צרפת הכירה באירגון ביוני 1918, וחודשיים לאחר מכן, זכתה האסיפה להכרת בריטניה.
ב- 14 באוקטובר 1918 הפכה האסיפה לממשלה הזמנית של צ'כסלובקיה, וחודש לאחר מכן היתה צ'כסלובקיה מדינה עצמאית.

מסריק נתמנה לראש ממשלת צ'כסלובקיה, ובנש, לשר החוץ.
על אף שזכתה בעצמאותה זה מקרוב, הצליח בנש להבטיח מקום לארצו בשיחות ורסאי.
בנש שירת כשר חוץ בתקופה של התארגנות אירופאית בחוזים. בין 1920-1922 יזם את "ההסכמה הקטנה", עליה חתומות היו צ'כסלובקיה, רומניה ויוגוסלביה וב- 1924 החל במשא ומתן לצירוף צרפת.

חרף היותו נציגה של רפובליקה קטנה, אשר לא היתה אלא משתנה שולי במאזן הכוחות האירופאי, הצטיין בנש בדיפלומטיה והצליח להבטיח לארצו מושבים בועידות הבינלאומיות החשובות של אותה עת.
בשנת 1935 התפטר מסריק, וב- 18 בדצמבר נבחר בנש לראש ממשלת צ'כסלובקיה.