לזולא היה יחס מיוחד לבעית היהודים ולתופעות האנטישמיות.
בשנת 1898 לאחר משפט דרייפוס פרסם את ה"אני מאשים" המפורסם שלו בעיתון "ל'אורור". במכתב זה תקף את שופטיו של דרייפוס והאשים אותם בעיוות הדין.
הוא הועמד למשפט בעוון הוצאת דיבה, הורשע ונמלט לאנגליה.
זולא הביא לנקודצ מפנה במפרשה כאשר ביקורת החלה נשמעת מן הציבור ומשפט חדש נערך, וכעבור כמה שנים הוכחה חפותו של דרייפוס.
בחייו לא זכה זולא לאהדה מצד הציבור, זכה בהכרה ציבורית ולאחר מותו בשנת 1902 נקבר ב"פנתיאון" מקום קבורתם של גדולי צרפת.