כתבי אפלטון

הופעתו של סוקרטס כדובר בדיאלוגים, הקשתה על החוקרים אשר חפצים היו להבחין בין הגותו של אפלטון להגותו של מורו-חברו. כיום, נהוגה חלוקה כרונולוגית של הכתבים כדלהלן:
הכתבים המוקדמים, אשר נראה כי משקפים את הגותו של סוקרטס ההיסטורי, ועוסקים בעיקר באתיקה, הם (לפי סדר כרונולוגי משוער):

"האפולוגיה" (ההתנצלות) (Apologia Sokratous)- כתב ההגנה של סוקרטס.
"קריטון" (Criton)
"אותיפרון" (Euthyphron) - העוסק בהגדרת הצדקה.
"לאכס" (Laches)
"ליסיס" (Lysis)
"איאון" (Ion)
"כרמידס" (Charmides)
"היפיאס זוטא" (Hippias Elatton)
"מנכסנוס" (Menexenos)

"פרוטגורס" (Protagoras)
"גורגיאס" (Gorgias) - העוסק ברטוריקה ובפוליטיקה.
"מנון" (Menon, Meno) - בו מנסה סוקרטס להגדיר את "הסגולה הטובה" (arete).

הכתבים האמצעיים, אשר בהם מבטא אפלטון את עמדותיו המובהקות:
"אותידמוס" (Euthydemos)
"פיידון" (Phaedon, Phaedo) - העוסק בהשארות הנשמה לאחר המוות.

"המשתה" (Symposion) - העוסק באהבה והוא מקור המושג "אהבה אפלטונית".
ספרי "הפוליטיאה" (Politeia) - העוסקים במדינה.
פיידרוס (Phaedros)

הכתבים המאוחרים, בהם נתקל הקורא באפלטון מעט שונה, המבקר את כתביו הקודמים:
"פרמנידס" (Parmenides) - בו ישנה ביקורת חריפה על תורת האידיאות.

"תאיטיטוס" (Theaetetos)
"סופיסטן" (Sophistes) - העוסק במטאפיזיקה.
"מדינאי" (Politikos)
"קרטילוס" (Cartylos) - העוסק בבלשנות.
"פילבוס" (Philebos)
"טימיאוס" (Timaeos) - העוסק בטיבו של העולם המוחש.
"קריטיאס" (Critias)
"ספר החוקים" (Nomoi) - עבודתו האחרונה והבלתי-גמורה של אפלטון.

ישנם כתבים אשר מיוחסים לאפלטון אך הדבר מוטל בספק, הללו הם:
"אלקיביאדס א'", "היפיאס רבא", "האפינומיס".