"תאר לך אוניות רבות או אנייה אחת שתהיה נתונה במצב כדלהלן: בעל האניה עולה בגדלו וכוח גופו על כל יורדי האנייה, אלא שהוא כבד שמיעה וכמו כן פגומה ראייתו [...]; ואילו המחלחים רבים זה עם זה על הנהגת האניה, וכל אחד מדמה בנפשו שעליו לתפוש את ההגה, בלא שלמד אמנות זו מימיו [...]; ולא עוד אלא שטוענים הם כי הדבר אינו ניתן ללימוד [...]; ותמיד הם מקיפים את בעל האנייה עצמו ומפצירים בו ועושים כל מעשה שבעולם כדי שימסור בידיהם את ההגה; ולעתים, כשהוא נענה לאחרים ולא להם, יהרגו את האחרים הללו או ישליכו אותם מתוך האנייה; ואת בעל האנייה שהנו כמות שהוא יכניעו לרצונם בסם שינה או ביין [...] וכך הם משתלטים על האנייה [...]. ובדבר הקברניט האמיתי אינם מבינים אף זאת: שחייב הוא לתת דעתו על תקופות השנה ושעות היום, ועל שמיים וכוכבים ורוחות וכל מה ששייך לאותה אמנות, אם עתיד הוא להיות לאמיתו של הדבר איש הראוי לשלוט באנייה..."
("פוליטיאה ו'").
אפלטון שם משל זה בפי סוקרטס על מנת להבהיר הסתייגותו מן הדמוקרטיה. האנייה היא למעשה המדינה והמלחים, אשר השתלטו עליה הם מנהיגי הדמוקרטיה, אשר אין להם כל רקע בהנהגת המדינה. הקברניט הראוי, הינו המלך הפילוסוף, אשר ידע להביא את המדינה "לחוף מבטחים".
אפלטון האמין כי כל עיסוק דורש מומחיות, ונחרד מול הדמוקרטיה, המאפשרת לאדם להנהיג ללא נסיון קודם. תפיסת המשטר שלו היתה תפיסה נטורליסטית, לפיה קיימת מעין מחזוריות של משטרים. בהתאם לתפיסה זו, האמין אפלטון, כי הדמוקרטיה, עשוייה להביא לטירניה, היות והיא מולידה אנרכיה הגורמת לעם, המשתוקק לסדר, לתמוך בשליט כוחני.
אפלטון היה אובייקטיביסט, והאמין כי קיימת צורת משטר אחת שהיא האידיאלית (המדינה המוחשית מחקה את המדינה האידיאית, וככל שקרבה אליה, כך נעשית המדינה המוחשית ראויה).
חלוקת הסמכויות במדינה האידיאלית חופפת את חלוקת הנפש של אפלטון.
אפלטון האמין כי קיימים שלושה כוחות המניעים את נפש האדם:
כח התבונה, כח התאווה וכח ההעזה או האומץ.
בכל נפש ישנו כח אחד שהוא הדומיננטי, ולפיו יקבע תפקידו של אדם במדינה, דהיינו:
הפילוסוף, אשר בנפשו שולטת התבונה, יודע את הטוב, ומי שיודע את הטוב, עושה את הטוב, מכאן שהפילוסוף חייב להנהיג את המדינה. מנגד, האדם שנפשו מתאווה בעיקר יהא סוחר, וזה שנפשו אמיצה, יהא שומר.
בערוב ימיו ראה אפלטון שמדינה זו נותרת בגדר אוטופיה אשר אינה ברת-יישום ומציע אלטרנטיבה ריאלית יותר, המוצגת בספר החוקים. מדינה זו היא מוגבלת באזרחים, קיימים בה מוסדות שלטון ופקידים והאוטוריטה העליונה הם החוקים.