ב-1848 הוגלה מארכס ללונדון שם ישב כל חייו.
לאחר שהגיע ללונדון המשיך לפתח את תורתו אותה הוא סיכם בספרו "הקפיטל" בן שלושת הכרכים.
מארקס טען כי חייהם ואורח מחשבתם של בני האדם מושפעים מתנאי חייהם החומריים. חברה קפיטאליסטית המבוססת על בעלות פרטית של אמצעי הייצור ועל תחרות בין בעלי ההון המבקשים להגדיל את רווחיהם, מבוססת בהכרח על ניצול מעמד הפועלים.
הוא האמין כי תוך כדי מאבק לשיפור חייהם, יבינו הפועלים כי יש צורך לשנות את החברה מן הבסיס ולהעביר את אמצעי הייצור לרשות הכלל וכך להפסיק את הרדיפה אחר הרווח.
מארקס טען כי בסופו של תהליך ימרדו הפועלים באדוניהם הבורגנים בשל המצוקה הכלכלית והחברתית שבה הם מצויים. תהליך זה התרחש בעבר כאשר הבורגנים תפסו את מעמד הפאודלים בימי הביניים.
מהפכה זו כונתה "הדיקטטורה של הפרולטריון" = שלטון הפועלים.
לאחר נצחון הפרולטריון תקום חברה חדשה נטולת מעמדות.