טענה זו, המופיעה ב"מסכת על עקרוני הדעת האנושית", ופירושה: "להיות, פירושו להיות נתפש או תופש", היא תמצית האידיאליזם של ברקלי.
אולם יש להיזהר שלא להסיק מהתניית הקיום בתפישה, מעין סוליפסיזם, שהרי ברקלי עצמו ציין שהאידיאה או הרוח קיימת כשלעצמה, שכן הגורם המתקף קיומה איננו התופש, אלא האל.