ברקלי ניסה לענות על בעיה אקוטית בפילוסופיה החדשה מתקופת דקארט, היא בעיית היחס בין הגוף לנפש או החומר לרוח, להלן: הבעיה הפסיכופיזית.
תשובתו של ברקלי באה בדמות האידיאליזם או הא-מטריאליזם. מהותה של תורה זו היא שלילת קיום החומר והעצם, והטענה כי היסוד היוצר בממשות היא הרוח.
אין להסיק מכך שברקלי שולל את המציאות - אלא רק שהמציאות היא התופעות הרוחניות ותו לא.
הגותו של ברקלי עמוסה במוטיבים דתיים: הוא האמין בנצחיות הנפש, וטען כי הסדר המאפיין את העולם, מוצאו באל.