"בכל תחום שבו מצויות תכליות הנבדלות מעצם העשייה, יקרות-ערך הן התוצאות יותר מהפעילויות עצמן."
טיעון זה, אשר מופיע בפרק א' של האתיקה הניקומאכית, הוא תמצית הטלאולוגיה (תכליתיות) האריסטוטלית.
אריסטו טען כי הערך הקובע של כל פעולה אנושית, היא התוצאה שלה. הפעולה, בהיותה אמצעי, היא חסרת ערך כשלעצמה.
עוד טען אריסטו, כי מימוש התכלית הוא הטוב. מכאן שכל עשייה שואפת למשהו טוב.