בשנים 1979-1971 כיהן כרב אזורי בצפון תל-אביב.
בשנים 1979-1988 נבחר לכהן כרב הראשי של נתניה, והקים בה ישיבה על שם אביו שנספה בשואה. בתקופה זו הוזמן הרב לאו לשאת הרצאות במדינות אירופה ובארה"ב, ובכך צבר לו מוניטין רב.
בשנת 1983 נבחר למועצת הרבנות הראשית לישראל.
בשנת 1988 נבחר לרב הראשי של תל אביב-יפו, ושימש כנשיא בית-הדין הרבני של העיר.