פרנקו הצליח ללכד סביבו את הפלגים הלאומנים השונים, ואיחד אותם לתנועה ריאקציונית אחת, בעלת אופי פאשיסטי, הריהי "הפלחה הספרדית המסורתית".
לטובתו עבדו גם מדיניות אי-ההתערבות של ממשלות בריטניה וצרפת, אשר על אף שאהדו את ממשלת החזית העממית, נקטו במדיניות פייסנית ונמנעו מלהתערב בנעשה בספרד, והפילוג החמור בקרב תנועות השמאל, אשר, בהיעדר קונצנזוס, לחמו ביניהן וכשלו בנסיון להעמיד מיליציות מאורגנות כנגד הפלנחות הפאשיסטיות.
ב- 1 באוקטובר 1936 הוכרז על-ידי הממשלה הצבאית הזמנית כראש הצבא (Generalisimo) והמדינה (Caudillo), אולם מלחמת האזרחים המשיכה.
שבעה שבועות לאחר מכן, הכירו שלטונות איטליה וגרמניה בממשלתו.
המלחמה המשיכה וב- 26 באפריל 1937 התקיף מטוס גרמני תחת פיקודו של פרנקו, את העיירה הבסקית הקטנה, גרניקה (Guernica). במתקפה נשרפה העיירה על מרבית תושביה, והאירוע הפך לסמל לאכזריותו של פרנקו ועוולות הפאשיזם (את שואת גרניקה תיעד הצייר הנודע פאבלו פיקאסו).
בפברואר 1939 הכירו בריטניה וצרפת בשלטונו של פרנקו.
בסוף מרץ 1939, הצליחו כוחותיו של פרנקו, לאחר מצור של מעל שנתיים, לכבוש את מדריד, וב- 1 באפריל הכריז פרנקו על ניצחונו.
פרנקו החל לבסס שלטונו האוטוריטרי ולעצבו לפי הדגם הפאשיסטי האיטלקי. ה"פלאנחה", להלן - "התנועה", הפכה למפלגה החוקית היחידה בספרד.