בסוף שנות השלושים חל שינוי באידאולוגית הלח"י. עקב העלאתו של שלמה בן יוסף לגרדום הגיע שטרן למסקנה שיש להעביר את המאבק מפסים אני ערביים ולפסים אנטי בריטיים ובהם לפעול בכל האמצעים ובכל הדרכים.
לדרך זו התנגדה התנועה הרווזיוניסטים ובראשה ז'בוטינסקי שהאמינו עדיין להבטחות השלטון הבריטי.
הלח"י שהיה ארגון המחתרת הקטן בארץ ומנה 5000 חברים, היה המושמץ והנרדף ביותר כיוון שלא מוכן היה להצטרף למאבקו המאורגן של היישוב בארץ.
בעייתיות הלח"י התבטאה גם בתוך שורות הארגון, חברים נשרו וחלק שבו לשורות האצ"ל לאחר שסברו כי מדיניותו של יאיר מרחיקת לכת יתר על המידה ומלחמתו אבודה מראש.