באוגוסט 1862 שלח נפוליאון השלישי, שליט צרפת, משלחת של פועלים להשתתף בתערוכה הבינלאומית בלונדון. נציגים אלו פגשו בתערוכה את נציגי האיגודים המקצועיים האנגלים, ודנו באפשרות של הקמת אירגון פועלים בינלאומי.
מלחמת האזרחים שפרצה ב- 1860 באמריקה, היוותה קטאליזטור להקמת אירגון כזה. המלחמה גרמה למחסור בכותנה, שהגיעה לאנגליה מן הדרום. המשבר פגע בעיקר פועלי ענף הטקסטיל האנגלים, ובני המעמד הגבוה ניסו, על בסיס סבלם של הפועלים, להביא לתמיכה בריטית בדרום. אלא שהפועלים, אשר חשו הזדהות עם העבדים האמריקנים, עמדו איתן בתמיכתם בצפון. ועדות הוקמו ברחבי בריטניה וצרפת לשם הבעת תמיכה בפועלי בריטניה ובצפון האמריקני.
אותם פועלים נלהבים תמכו גם בהתעוררות הפולנית של ינואר 1863.
בהקפגנת תמיכה בפולנים שזימנו מנהיגי האיגודים המקצועיים באנגליה, ביולי 1863, הפגשו שוב מנהיגי הפועלים הבריטים והצרפתים, ושוב עלה רעיון הקמת אירגון בינלאומי.
הצרפתים בהנהגת הנרי טוליין, פרודוניסט פגשו את הבריטים ב- 22 ביולי 1863 וועדה אנגלית נבחרה לשם הכנת פנייה לפועלי צרפת להקמת אירגון פועלים בינלאומי.
את הסכמתם הקריאו נציגי הפועלים הצרפתים באולם סיינט מרטין בלונדון ב- 28 בספטמבר 1864. בין הצירים שהתכנסו באולם היו אנגלים, צרפתים, איטלקים, שוויצרים, פולנים וגרמנים. האסיפה בחרה את המועצה הראשית הזמנית של התאגדות הפועלים הבינלאומית. בין הנבחרים היו מארכס והלאומן האיטלקי, ז'וספה מציני. על המועצה הוטלה מלאכת חיבור המצע והתקנון.
האסיפה קבעה להתכנס במלואה מדי שנה, ולהפעיל במהלך השנה ועדות משנה בבירות אירופה השונות.
אסיפה זו, היוותה למעשה, את הקונגרס הראשון של האינטרנציונל הראשון.