שורשי האינטרנציונל הראשון

אגודות רבות קמו בצרפת לאחר נפילת הדיקטטורה היעקובינית ב- 1794. אגודות אלו היוו מוקדי השפעה רבי כח על האינטרנציונל הראשון. החשובות שבהן היו קונספירציית השווים של באבף ובואנרוטי שהתקיימה בין 1796-1797, אגודת העונות שהקים בלנקי בשנת 1830 ו"ליגת הצודקים" (לימים "הליגה הקומוניסטית") שהוקמה ב- 1836 על-ידי קבוצת פליטים גרמנים ששהו בפאריז.

"ליגת הצודקים" היתה אחת מן האגודות הראשונות אשר נקטו מדיניות אינטרנציונליסטית במובהק. היו לה סניפים בפאריז, שוויץ, גרמניה ובריטניה וחברים ברחבי אירופה כולה.

ב- 1844 הצטרפו אליה מארכס ואנגלס.

ביוני 1847 שינתה שמה ל"ליגה הקומוניסטית", והפכה לאירגון מארכסיסטי בעליל.

הליגה חדלה מלהתקיים בשנת 1851, לאחר שרבים מחבריה נעצרו בבריטניה והיא הוצאה מן החוק. אולם הליגה הקומוניסטית היתה מעין גרסה מוקדמת לאינטרנציונל הראשון, ורבים מחבריה היו לימים ממנהיגי האינטרנציונל.

באנגליה הקים ג'וליאן הרני את אחוות הדמוקרטים ("Society of Fraternal Democrats), באירגון היו חברים צ'רטיסטים אנגלים רבים ופליטים מגרמניה, פולין ואיטליה, אשר מצאו להם מקלט בלונדון, כמו גם מארכס ואנגלס.

היה זה אירגון אינטרנציונליסטי מובהק, והמבנה שלו היווה אב-טיפוס לאינטרנציונל הראשון.

בפברואר 1855, באולם סיינט מרטין בלונדון, החל "האירגון האינטרנציונליסטי" של ארנסט ג'ונס (חבר "האחווה הדמוקרטית") את פעולתו. ג'ונס קרא נגד "הטירניה של ההון" וטען כי הלאומים המדוכאים חד הם: "העני האוניברסלי".

שנה לאחר מכן הצטרפו לאירגון אגודות צרפתיות, גרמניות, פולניות ואירגונים צ'רטיסטים שונים.

בשנת 1859 הוציא הארגון שני מניפסטים, אשר הדגישו כי מטרות האירגון אינן פוליטיות, והוא איננו מעוניין לנקוט עמדה בסכסוכים לאומיים פרטיקולרים, אלא שואף למהפיכה חברתית בינלאומית.

האירגון החל לדעוך בתחילת שנות ה- 60 למאה ה- 19, ובספטמבר 1864, ירש את מקומו האינטרנציונל הראשון.