בשנת 1936 סיים חורון את לימודיו בסורובון.
שנתיים לאחר מכן נשא סדרת הרצאות באגודת "רנסנס" ("Renaissance") בפאריז. ההרצאות כונסו בחוברת בשם "כנען והעברים", אשר ראתה אור בהמשך השנה.
ההרצאות הללו נשאו אופי כנעני מובהק, וניתן לראות בהן את ההצגה השיטתית והשלמה הראשונה של התיאוריה הכנענית.
1938 תירשם גם כשנה בה שינה חורון את חייו של מי שעתיד להוביל את התנועה הכנענית בישראל, הריהו יונתן רטוש.
רטוש וחורון נפגשו עוד קודם לכן, ב- 1929, ואף שמרו על קשר באמצעות מכתבים משך שנות השלושים, אולם ב- 1938 פגש רטוש היסטוריון, פילולוג ואיש אשכולות מגובש ובטוח בדיעותיו, כאריזמטי וחריף, אשר עתיד היה להוות לו אב רוחני.
ב- 1939 עזבו חורון ורטוש את צרפת מאימת הנאצים. רטוש מיהר לחזור לישראל. חורון, לאחר שירות קצר בצבא צרפת, נמלט מפאריז הכבושה ומצא לו מקלט בארה"ב.
בארה"ב התחבר עם חברי משלחת האצ"ל בראשות הלל קוק ושמועל מרלין, ונראה שאף הצליח להשריש במשלחת רבים מרעיונותיו.
אולם עד מהרה נתגלעה מחלוקת, אשר שורשיה אינם ידועים, בין חורון להלל קוק, וחורון התרחק מן הקבוצה.