זיהוי האל עם העולם היא נקודת המוצא לתורת המוסר של שפינוזה.
שפינוזה אינו מציע ב"אתיקה" צווי "עשה" ו"אל תעשה", תחת זאת המוסר השפינוזאי הוא נסיון להבין את מהות הטוב.
כרציונליסט אדוק, מתנה שפינוזה, כפי שעשו אפלטון וסוקרטס לפניו, את עשיית הטוב בהכרת הטוב.
לטענתו, הטוב הוא צורת חיים; לא רצף של מעשים מוסריים פרטיקולרים, כי אם חיים של פעילות ויעילות.