בשבת נפתח פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, תחת הכותרת האירונית-משהו "שכנים". קבוצת קולנוענים פלסטינים ואלג'יראים, שאמורים היו להתארח כאן, ביטלו כמובן את השתתפותם באירוע, אבל סרטיהם מתוכננים להיות מוקרנים, בתוך 120 הסרטים שיתקיפו את קהל השוחרים לאורך השבוע הקרוב.
את הפסטיבל פתח סרטם המצטיין של האחים כהן "אחי, איפה אתה?", עם ג'ורג' קלוני, ג'ון טורטורו וטים בלייק נלסון, בתפקיד שלושה טמבלים שבורחים מעבודות פרך בבית כלא במיסיסיפי, במין סיפור מסע עם הרבה דמיון בלתי מקרי לסיפור "האודיסיאה".
לקוראינו המסורים נגיש בימים הקרובים צרור המלצות על סרטים מתוך הרשימה, ולאו דווקא אלו שעתידים לעמוד במוקד הרחש הציבורי. והיום בתפריט - "בטן מלאה" של מלוין ואן פיבלס, שיוקרן ביום ראשון ב-10:00 בבוקר באולם מוריה (וגם בשבת הבאה).
מאת: אסף ציפור
אני תמיד מחפש בפסטיבלים את הסרטים הביזאריים. סרטים שאפשר לראות רק בפסטיבלים. סרטים שלא דומים לשום דבר שראיתם קודם. ו"בטן מלאה" בהחלט עונה על הקריטריונים בקטגוריית "הסרט הביזארי של פסטיבל חיפה".
"בטן מלאה" הוא הפקה הולנדית-צרפתית. זוג בורגנים צרפתים גועליים קונים בבית יתומים נערה שחורה צעירה ולוקחים אותה הביתה, כדי שתמלא את מקום בתם כמלצרית בפונדק הדרכים ששמו "בטן מלאה".
לאט לאט הם משכנעים אותה לקצר את שמלותיה ולפתוח עוד כפתור ועוד כפתור בחולצתה, למרות שברור שהמראה הפרובוקטיבי של היתומה השחורה מרגיז את אנשי העיירה. רק אז מתגלה הסיבה האמיתית בגללה הם הביאו את הנערה לשם.
"בטן מלאה" צולם כולו בווידאו דיגיטלי, ובמקום לנסות להסתיר את זה, הולכים על שפה ויזואלית שמדגישה את כל מה שמבדיל בין וידאו לפילם: אפקטים זולים, דיזולבים מכוערים של תמונה על תמונה, מעברי סצינות דרך אפקטים, פריימים בלי עומק וצבעוניות פלסטית. את כל זה מלווה משחק גרוטסקי ועלילה דיקנסית קורעת לב. התוצאה ביזארית, אבל כובשת. אני מחבב נורא כל מיני פרוייקטים קאמפיים כאלה. בעיני, בדיוק בשביל דברים כאלה יש פסטיבלים. על גבול הנסיוני, אבל שנון ביותר.