התפנית באה לאחר ההתנקשות בחייו של הלורד מויין שהיה השר האחראי של המזרח התיכון בממשלת בריטניה אשר שהה בקהיר ע"י שני חברי האצ"ל אליהו חכים ואליו בית צורי. שניהם נתפסו לאחר המעשה והוצאו להורג בתליה במרץ 1945.
ההתנקשות עוררה סערה עזה בישוב בארץ והוצאה הודעת גינוי חריפה והוחלט בממשלה על נקיטת צעדים במלחמה בארגוני הטרור בארץ.
תקופת הסזון החלה. כרוזים פורסמו בעיתנות בזו הלשון:
"מחוללי הטרור, המכנים עצמם "ארגון צבאי לאומי ולוחמי חירות ישראל" בוגדים המה!... מספסלי הלימודים יוצאו, ומן הסדנאות ירוחקו. לא תורשה תעמולתם בכתב ובע"פ... לא ינתן מחסה לעוכרים בבית הוריכם, קרוביכם ומכירכם!..המהרסים והמחריבים שאין להם עוד תקנה, יבודדו ויופקרו, עד שיוקעו משורות הישוב, עד שהטרור יפסק ואירגונו יבוטל."
המידע על האצ"ל והלח"י רוכז ע"י שירות ידיעות של ההגנה אשר עסק במעקב ובחטיפת אנשי האצ"ל והלח"י. הוקמה מחלקה מיוחדת בסוכנות היהודית אשר עמדה בקשר עם השלטונות הבריטים והעבירה להם רשימות חשודים.
קרוב לאלף איש נעצרו בחשד להשתייכות לאצ"ל, חלקם הועברו לחמנה המעצר בלטרון, וחלקם הוגלו לאריתריאה שבאפריקה.
בעקבות לחץ ציבורי הלך הסזון ודעך עד 1945.