הקונגרס המארכסיסטי אשר התכנס בפאריז ב- 14 ביולי 1889, משך תשומת לב מעטה; הוא היה אחד מני קונגרסים רבים (69 במספר) אשר נתכנסו בפאריז ביום המאה לנפילת הבסטיליה, ועל אף שכלל צירים רבים ממדינות שונות, לא סוקר כלל בתקשורת המקומית והבינלאומית.
בקונגרס נידונו מצב תנועת הפועלים ותחיקת העבודה. הדיון נסוב בעיקר סביב הזמנה שהוציאה ממשלת שוויץ לכל מדינות אירופה, למען ישתתפו בקונגרס לקביעת תחוקת עבודה בינלאומית מתואמת.
הקונגרס דחה את הטענות שנשמעו נגד ההזמנה, לפיהן רפורמה כזאת איננה חלק ממאבקם של הפועלים להפיכה, והוציא הצהרת תמיכה בממשלת שוויץ.
הוא חרט על דגלו את המאבק הבינלאומי לקביעת יום עבודה בן 8 שעות, וקבע כי מסע תעמולה לקידום התחוקה יחל ב- 1 במאי 1890 (כאן מקור יום הפועלים הבינלאומי הנערך מדי שנה ב- 1 במאי).
בנוסף נקבע כי הקונגרס הוא הראשון מבין סדרת קונגרסים אשר תהווה אירגון יורש לאינטרנציונל הראשון. הוחלט כי יורשו להשתתף באירגון תנועות התומכות בחיברות אמצעי הייצור, בפעולות בינלאומיות של הפרולטריון ובתפיסת השלטון על-ידי מפלגות הפועלים (לרבות האיגודים המקצועיים).
בקונגרס זה לא נבחרה ועדה מרכזית, והוחלט כי מקום ומועד הקונגרסים העוקבים יקבע על-ידי הצירים עצמם, כאשר מממני ומתכנני האירוע יהיו נציגי המדינה המארחת. כך, ויתר למעשה האינטרנציונל השני על הפן הריכוזי אשר אפיין את קודמו.