וואלה - אתר החדשות המוביל בישראל, עדכונים מסביב לשעון

המשבר

אבי יששכרוף
אבי יששכרוף16/10/2000 - 22:01
OG חדשות
OG חדשות צילום: מערכת וואלה, וואלה

ביולי 1914 החלו כוחות אוסטרים להתקדם לכיוון בלגרד.

הלשכה המרכזית של האינטרנציונל השני כינסה ישיבת חירום בבריסל, על מנת למחות על הצעד המיליטריסטי, והסניפים הלאומיים השונים החלו באירגון הפגנות פציפיסטיות המוניות.

ב- 31 ביולי נרצח ז'אן ז'ורס, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, לכאורה בשל התנגדותו למלחמה.

ב- 1 באוגוסט הכריזה גרמניה מלחמה נגד רוסיה, בו ביום יצא הרמן מיולר (Hermann Mueller), כנציג הסוצאיל-דמוקרטים הגרמנים לצרפת, על-מנת להתחייב בפני הסוציאליסטים הצרפתים כי מפלגתו תסרב לתמוך בתקציב המלחמה.
אולם הצרפתים סירבו לתת התחייבות דומה.

ב- 4 באוגוסט הצהירה גרמניה מלחמה על צרפת.

היה זה למעשה סופו של האינטרנציונל השני; בגרמניה הצביעו מרבית חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בעד תקציב המלחמה (בתגובה פרשו רוזה לוקסמבורג וויליאם ליבקנכט מן המפלגה והקימו את ליגת ספרטקוס), והאשימו את הצרפתים בפרוץ המלחמה, בצרפת תמכה המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת בממשלה, אף ז'יל גד, המארכסיסט האדוק, מיאן להוקיע את המלחמה, בבריטניה הביעו מפלגת הלייבור והטריידיוניוניסטים תמיכה מלאה בכל החלטות הממשלה. האינטרנציונליזם גסס באירופה.

יוצאים מכלל זה היו הבולשביקים הרוסים בהנהגת לנין, אשר התנגדו ל"תוקפנות הרוסית" כלשונם, והביעו סולידריות עם הפרולטריון האירופאי.

אולם חשוב לציין שהמעטים שנותרו נאמנים לרוח האינטרנציונליסטית-מארכסיסטית, בהם ליגת ספרטקוס והבולשביקים, לא היו מפלגות הענק האירופאיות אשר ידעו כי בקרב תומכיהם, הביסה הלאומיות את הסוציאליזם, אלא אינדיבידואלים כמעט חסרי השפעה המונית או פרלמנטרית, אשר לא סיכנו מעמדם הציבורי-פוליטי על-ידי התנגדות למלחמה פופולארית.