המשבר

ב- 1 באוגוסט הכריזה גרמניה מלחמה נגד רוסיה, בו ביום יצא הרמן מיולר (Hermann Mueller), כנציג הסוצאיל-דמוקרטים הגרמנים לצרפת, על-מנת להתחייב בפני הסוציאליסטים הצרפתים כי מפלגתו תסרב לתמוך בתקציב המלחמה.
אולם הצרפתים סירבו לתת התחייבות דומה.

ב- 4 באוגוסט הצהירה גרמניה מלחמה על צרפת.

היה זה למעשה סופו של האינטרנציונל השני; בגרמניה הצביעו מרבית חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בעד תקציב המלחמה (בתגובה פרשו רוזה לוקסמבורג וויליאם ליבקנכט מן המפלגה והקימו את ליגת ספרטקוס), והאשימו את הצרפתים בפרוץ המלחמה, בצרפת תמכה המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת בממשלה, אף ז'יל גד, המארכסיסט האדוק, מיאן להוקיע את המלחמה, בבריטניה הביעו מפלגת הלייבור והטריידיוניוניסטים תמיכה מלאה בכל החלטות הממשלה. האינטרנציונליזם גסס באירופה.

יוצאים מכלל זה היו הבולשביקים הרוסים בהנהגת לנין, אשר התנגדו ל"תוקפנות הרוסית" כלשונם, והביעו סולידריות עם הפרולטריון האירופאי.

אולם חשוב לציין שהמעטים שנותרו נאמנים לרוח האינטרנציונליסטית-מארכסיסטית, בהם ליגת ספרטקוס והבולשביקים, לא היו מפלגות הענק האירופאיות אשר ידעו כי בקרב תומכיהם, הביסה הלאומיות את הסוציאליזם, אלא אינדיבידואלים כמעט חסרי השפעה המונית או פרלמנטרית, אשר לא סיכנו מעמדם הציבורי-פוליטי על-ידי התנגדות למלחמה פופולארית.