ב- 1542 חזר הנרי וניסה להכניע את האיום מצפון, את סקוטלנד, בעלת בריתה של צרפת.
תחילה, נראה היה שניצחונה של אנגליה מובטח לה; סקוטלנד היתה מדינה עשירה במחצבים, ופלישה לגבולותיה עשויה היתה להביאה לידי כניעה מידית. יתרה מכך, בירתה, אדינבורו, קרובה הייתה לקו הגבול, והכנעת אדינבורו, כמוה כהכנעת סקוטלנד כולה.
באוקטובר פלש הכח האנגלי לסקוטלנד. האנגלים שרפו שדות רבים, רצחו חוואים ובזזו, אולם מיהרו לשוב לאנגליה מאימת הקור העז.
בנובמבר, גייס ג'יימס, מלך סקוטלנד את צבאות האפיפיור.
במהלך המסע לגבול האנגלי, חלה ג'יימס ובאישון לילה עזב את צבאו. משניעורו חייליו, וגילו כי מפקדם אינו עמם, ומולם כח אנגלי (אשר היה קטן מן הכח הסקוטי במידה ניכרת), החלו בנסיגה המונית ומבוהלת.
ג'יימס החולה מת כעבור ימים מעטים.
ערב מותו, נולדה בתו היחידה, מרי, אשר עם מות המלך, היתה למלכת סקוטלנד.
הנרי, מצידו, ראה במות האב חסר היורשים ברכה מופלאה, וקיווה לדכא את האיום הסקוטי באמצעי הדיפלומטי הנפוץ ביותר באותה עת - נישואי בנו, אדוארד למלכה התינוקת.
האצילים הסקוטים קבעו, כי המלכה תישלח לאנגליה בשנתה העשירית, למען תינשא ליורש העצר האנגלי. אולם הנרי, אשר השלים זה מקרוב את איחוד אנגליה, ויילס ואירלנד, חפץ היה להחזיק בתואר קיסר בריטניה הגדולה, סקוטלנד היתה אבן הנגף היחידה.
עם תקווה זו בלבו, חבר הנרי לבעל בריתו הישן, צ'ארלס, מלך ספרד וקיסר האימפריה הרומית, כנגד אוייבתו המסורתית, צרפת.
המלחמה בשתי החזיתות (הסקוטית והצרפתית) הביאה לדעיכת הכלכלה האנגלית ובד בבד, להתרופפות בריאותו של הנרי.
אולם, עקשן כתמיד, סירב הנרי להכריז על שלום, והמשיך להלחם גם לאחר שנחתם (ב- 1544) הסכם שלום בין הקיסר צ'רלס והמלך הצרפתי פרנסיס. ואולם, ביוני 1546, עת אזלו המשאבים הכלכליים וסבלנותם של הנתינים האנלים כמעט ופקעה, חתם הנרי על הסכם שלום עם הצרפתים בארדר.