
בשנת 1987 הופיעה מינו, כבר אז שחקנית מוכרת באוסטרליה ובבריטניה, בארוע צדקה בו ביצעה לראשונה, את השיר "Locomotion" של ליטל איב.
קלטת עם השיר מצאה את דרכה לחברת התקליטים המקומית "Mushroom", בה לא התרשמו מהביצוע במיוחד, אך זיהו את הפוטנציאל שיש בהפיכתה של כוכבת הטלוויזיה לזמרת. השיר הוקלט מחדש וביולי באותה שנה הגיע למקום הראשון במצעד האוסטרלי.
באותה תקופה חברת מאשרום החלה בקשרים עסקיים עם החברה הבריטית "Stock Aitken and Waterman", שהיתה אחראית להצלחות השיווקיות של כוכבי שנות השמונים, כמו סמנת'ה פוקס ו"בננרמה".
הבריטים הבחינו בפונטציאל הגלום בצעירה הפופולרית, והזמינו אותה ללונדון. ואולם כאשר הגיעה מינו לאולפני החברה, גילתה ששכחו שכלל היתה אמורה להתייצב.
בחברה החליטו לכתוב בזריזות שיר למינו, והתוצאה, "I Should Be So Lucky", הביאה לזמרת את המקום הראשון באוסטרליה (בפעם השניה מתוך שש שעתידות להגיע) ובבריטניה (בפעם הראשונה מתוך חמש).
כדרכה, נהגה החברה לכתוב להקליט ולהפיק את כל שיריה של מינו, ולשאת באחריות על הקליפים והתדמית החיצונית אשר נלוו אליהם.
הגרסה המוקלטת מחדש של "לוקומושן" הכניסה את מינו לעשרת הגדולים במצעדי ארה"ב, אוסטרליה, בריטניה, ואירופה ומינו פרשה מהסדרה "Neighbours", בכדי להתרכז בקריירה המוזיקלית החדשה.