ב- 5 בינואר 1066 נפטר מלך אנגליה אדוארד המוודה (Edward the Confessor).
יורשו החוקי של המוודה, אדווארד את'לינג (Edgar the Aetheling), היה צעיר מכדי לרשת את כס המלכות, וב- 6 בינואר הוענקה המלכות להרולד רוזן אסקס, בנו של גודווין האהוד.
אולם מצידה השני של התעלה, ערער ויליאם על הלגיטימיות שבהכתרת הרולד. ויליאם טען שלא זו בלבד שהוא מהווה את יורשו הטבעי של המלך המנוח (השניים היו קרובים דרך נישואים), אלא גם שב- 1064 נשבע לו הרולד שבועת אמונים וסאלית, ובה הבטיח להגן על זכותו של הדוכס מנורמנדי לכתר האנגלי.
הרולד מצידו, הכחיש התרחשותה של השבועה.
בטענותיו של ויליאם תמכו האפיפיור ומלך צרפת.
לצידו של הרולד עמדה הממלכה כולה.