קשה לדעת מה היה עולה בגורלה של הכנסיה האנגלית לולא הכיבוש הנורמני. בניגוד למלכי צרפת ואנגליה, עמד ויליאם על כך שהסמכות העליונה בענייני דת תינתן למלך, ומנע את המונופול הקלריקלי שקיוותה רומא לקחת לעצמה.
כך נוצר מצב פרדוקסלי; הכובש האדוק, נאלץ להמרות פי האפיפיור. הוא המשיך אמנם לספק לאפיפיור את ה"Peters Pence" - תשלום לרומא שמעטים ממלכי אירופה נכונים היו לשלם, אך סירב לראות באנגליה פאודום מטעם האפיפיור.
מאידך, יצויין כי ויליאם הוא שקשר בין אנגליה ליבשת, ויתכן שאנגליה לא הייתה מהווה נמען לדרישות האפיפיור לולא נכבשה.
לבסוף, העדיפה רומא את הכובש כידיד נדיב תחת אוייב אכזר, וויליאם מצדו, קבע רפורמות מנהליות מרחיקות לכת בכנסיה האנגלית, לשביעות רצונו של האפיפיור.