עם עלייתו של סטלין לשלטון ברה"מ, הפך הקומאינטרן לאספקלריה למתרחש בשורות המפלגה הסובייטית.
המנהיג החדש החל לסלק בהדרגה את מנהיגי הקומוניזם האירופאי, בעלי החשיבה העצמאית. הרחקת הגורמים המאיימים על מרותו לא נעשתה באופן ישיר, אלא דרך הועד הפועל של הקומאינטרן, אשר נבחר בדרך דמוקרטית בקונגרסים. סטלין נוהג היה לנצל משגיהם של הקומוניסטים האירופאים, דהיינו - אי-יכולתם להביא למהפיכה בארצותיהם, על-מנת להבאיש את ריחם.
בדצמבר 1927 הוצאו טרוצקי, זינובייב וקאמנייב מן המפלגה ומן הקומאינטרן.
הגלוריפיקציה של המהפיכה הרוסית, הביאה לכך ששאר חברי הקומאינטרן נוהגים היו להתייחס לדברי סטלין כאל "תורה מסיני".
מילתו של סטלין היתה בעלת השפעה מוסרית מכרעת, וחוסר נכונותם של הקומוניסטים הלא-רוסים להתנגד לו, נבעה לא מפחד, אלא מהערצה.
ב- 17 ביולי 1928 התכנס הקונגרס השישי במוסקבה, וחלה תמורה קיצונית במדיניות האירגון.
הוחלט כי קיצו של "ייצוב הקפיטליזם" קרב, ועל המפלגות להכין עצמן למאבק על השלטון. החלטה זו הביאה לתנודה אידיאולוגית קיצונית שמאלה, והאגף הימני של המפלגה, בהנהגת בוכארין, שתמך בהתקרבות לסוציאל-דמוקרטים והסוציאליסטים המתונים, הביע התנגדות עזה.
בתגובה, סולק בוכארין מן הקומאינטרן.
הייתה זו החלטה הרת גורל. השמאלניות הקיצונית החדשה של הקומאינטרן, סילקה את המכשול העיקרי בדרכו של היטלר אל השלטון, שכן הקומוניסטים הגרמנים, אשר ראו כעת בסוציאל-דמוקרטים את אוייבם הגדול, המעיטו בחשיבותו של הנאציזם העולה. להט השנאה לסוציאל-דמוקרטיזם, לא זו בלבד שמנע חזית סוציאליסטית מאוחדת נגד הנאציזם המתחזק, אלא אף קירב את הקומוניסטים לנאציונל-סוציאליסטים.