בראשית דרכה, התאפיינו עקרוני המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית (להלן "המפלגה הנאצית"), במגוון תיאוריות שונות ואף מנוגדות.
אחדים מחבריה היו סוציאליסטים ממש (כזה היה גם יוזף גבלס בשנותיו הראשונות במפלגה), אחרים דגלו במיליטריזם קיצוני, לאומנות שלוחת רסן, אנטי-קלריקליות ואנטישמיות קיצונית.
הנהגתו של היטלר במפלגה הפכה אותה אט-אט למפלגה מונוליטית כמתוך עיקרון, אולם גם כור ההיתוך התיאורטי הנאצי, איננו אלא בליל של סיסמאות ורעיונות מפוזרים.
האנטישמיות הנאצית התאפיינה בניסוחים פסבדו-מדעיים (ונתקראה: "אנטישמיות מדעית"), אשר מהווים עיוות של הדארוויניזם למעין "אבולוציוניזם גזעי".
במכתב שכתב היטלר בספטמבר 1919 הגדיר את "האנטישמיות המדעית" כך: "אנטישמיות אמוציונלית מקבלת ביטוייה האולטימטיבי בפוגרומים. הללו הם קפריזיים ובלתי-יעילים. אנטישמיות רציונלית חייבת לדבוק במסע סיסטמטי ולגאלי נגד היהודים, על-ידי הוקעת זכויות היתר מהן הם [...] נהנים. אולם המטרה הסופית, חייבת להיות הסרתם המוחלטת של היהודם מן החברה".
מיותר כמעט לציין שפעילות פלוגות הסער והמפלגה לא הייתה לגאלית בשום צורה, והיטלר ותומכיו אף נעצרו פעמים מספר, אולם בדברי היטלר ניתן לעמוד על ההבדל העיקרי בין האנטישמיות הנאצית לבין האנטישמיות הישנה, הנוצרית, אשר התאפיינה בפוגרומים ארעיים, אך לא שיטתיים.
התעמולה הנאצית האנטישמית, קיבלה ביטוייה בהמשלת היהודים לטפילים וחיות שונות, בסיפורי זוועה פולקלוריסטיים, ובניצול רגשות המרירות נוכח המשבר הכלכלי התבוסה במלחמת העולם הראשונה. ראשית קיבלה התעמולה ביטויה בביטאון המפלגה: "Volkischer Beobacher" בעריכת אקארט.
האנטישמיות "המדעית" היא חלק מתורת הגזע הנאצית; בספרו "מיין קאמפ" מחלק היטלר את בני האדם לפי קטגוריות של הופעה חיצונית. בראש ההיררכיה נמצא ה"ארי" - שיערותיו ועיניו בעלות גוון בהיר. הגזע הארי, אליבא דהיטלר, הוא הגזע העליון. הגזעים הנחותים הם הגזע היהודי והסלאבי, אשר, כך טוען היטלר, יוצאם נשכרים כאשר הם נתונים למרותו של הגזע העליון.
מכאן מסיק היטלר את רעיון "מרחב המחייה" (Lebersraum), הוא תנאי להתפתחות הגזע הארי. התורה מבוססת על ההנחה שבהיות הארים "הגזע העליון", מחובתם לשלוט בשטח רב ככל האפשר על חשבון העמים הסלאביים.
את שורשיה של ההשקפה הלאומנית הנאצית ניתן לאתר בלאומיות הגרמנית של המאה ה- 19. היסטוריונים רבים נוהגים להבחין בין הלאומיות הצרפתית של המאה ה- 19, שעיקרה בחירה דמוקרטית ויומיומית בלאום, לבין הלאומיות הגרמנית של אותה עת, לאומיות דטרמיניסטית, הגורסת השתייכות לאומית מולדת, ושוללת את אפשרות הבחירה בלאום.
את הלאום זיהה היטלר עם המנהיג (Fuhrer), ואת רצונו של הפיהרר זיהו הנאצים עם רצון העם. זוהי התשובה הנאצית לשאלת מקור הלגיטימיות של החוק; החוק במדינה הנאצית מבטא רצונו של המנהיג, הוא רצון האומה וטובתה. המנהיג הפוליטי הוא גם המנהיג הרוחני, תפקידו ללכד את העם למעין מסדר. היה בפיהררפרינציפ (Fuhrerprinzip) איזו רומנטיזציה של עיקרון ההנהגה, שמקורה, אולי, בחולשתה של הרפובליקה הויימארית.