בסוף 1921 התפטר אנטון דרכסלר מתפקידו כיושב-ראש המפלגה. את התפקיד ירש היטלר, אשר עם מינויו החל להנהיג במפלגה טקסים ופולחנים שונים, ובעיקר, פולחן אישיותו שלו, "הפיהרר" הבלתי-מעורער.
היטלר הלך ונעשה רודני לטעמם של חבריו למפלגה. עד מהרה, קשרו נגדו דרכסלר ותומכיו להפילו.
היה זה דווקא נסיון התקוממות זה אשר חיזק מעמדו הרודני של היטלר. בעת ששהה הפיהרר בברלין, יזם דרכסלר מגעים קונספירטיביים עם מפלגתו של האנטישמי יוליוס שטרייכר, למען תתמזגנה שתי התנועות. עם היוודע דבר הקשר להיטלר, מיהר הלה לחזור למינכן והגיש התפטרותו מן המפלגה. אלא שועד המפלגה, אשר אמד היטב את ערכו של היטלר כדמגוג, סירב לקבל התפטרותו. כך, ביסס היטלר את שליטתו האוטוריטרית על המפלגה הנאציונל סוציאליסטית.