בדצמבר 1920 קנתה המפלגה, באמצעות קשריו של רהאם, את השבועון "Volcischer Beobacher". לעורך העיתון מינה היטלר את ידידו הקרוב, דיטריך אקארט. העיתון הפך לבימת התעמולה ההיטלראית והנאצית.
במהלך 1921 אורגנו החיילים המשוחררים והעבריינים החברים במפלגה לפלוגות, אשר מתפקידן היה לשמור על הסדר בישיבות המפלגה.
ב- 5 באוקטובר קיבלו פלוגות אלו את השם "שטורמאבטיילונג" (Sturmabteilung) - פלוגות הסער, הריהן הס"א. על הפלוגות הוצב ארנסט רהאם, מחברי המפלגה הותיקים וסרן בצבא בוואריה, ופעולתן הורחבה להפרת הסדר בישיבות וצעדות המפלגות היריבות ומעשי ונדליזם שונים.
כוחה של המפלגה הלך והתעצם, וב- 1922 הגיע מספר חבריה לכ- 3000.
האמרת המחירים המהירה בשנים אלו, אשר לוותה במשבר כלכלי הולך ומחריף ורגשי מרירות כלפי רפובליקת ויאמר, הכינו את הקרקע לפעולה נאצית בסדר גודל לאומי.
בינואר 1923 פלשה צרפת לחבל הרור. תגובתה הלקונית של הממשלה בויאמר, לוותה במהומות ברחבי גרמניה כולה.
גורמים אלו, היוו את הרקע לנסיון ההפיכה הנאצי הראשון והיחיד.
ב- 8 בנובמבר 1923, עת הגיע מספר חברי המפלגה לכ- 55,000 ולרשותה עמדו כ- 15,000 חיילי ס.א., ניסו הנאצים להשתלט על בית הבירה במינכן. באותה שעה התקיים באולם בית הבירה ועידת עסקים גדולה, אשר בין משתתפיה היו דמויות מפתח של הפוליטיקה הגרמנית.
על בימת האולם עמד הרודן הנאצי וצעק: "החלה המהפיכה!", אולם עד מהרה, העמידו חיילי הרפובליקה את היטלר ומפלגתו על טעותם.
בני הערובה רמי המעלה, סירבו לשתף פעולה עם התוקפים, ומחוץ לבית הבירה היו חיילי הרפובליקה מביסים את פלוגות הסער.
שלושה מבני הערובה הצליחו לחמוק מידי חוטפיהם, והלהט המהפכני הנאצי הלך ונמוג.
היטלר ועמיתו, הגנרל לונדנדורף, גיבור מלחמת העולם הראשונה, החליטו על צעדה למרכז העיר. אלא ששם, המתינו להם מאות שוטרים.
במאבק נהרגו 16 נאצים, והיטלר, אשר הבין כי תמה הפיכתו הקצרה, ברח למכונית המילוט שהמתינה לו במקום.
רבים ממנהיגי המפלגה נעצרו, והיטלר עצמו נתפס לאחר שלושה ימים, וב- 1 באפריל 1924 נשפט לחמש שנות מאסר, אשר הומרו ב- 8 חודשים.
המפלגה הנאצית כולה הוצאה מחוץ לחוק באופן זמני.