טרם עברו שלושה חודשים מהיבחרו לנשיא, והיטלר העביר ברייכסטאג את "חוק ההסמכה", אשר איפשר לממשלה לחוקק חוקים מבלי להזדקק לאישור הרייכסטאג ושלא בכפוף לחוקה.
רבים מאזרחי גרמניה ראו את הנולד ומיהרו להצטרף למפלגה הנאצית למען יזכו בהטבות הממשל.
ב- 1 באפריל 1933 הוכרז חרם לאומי על חנויות יהודיות וב- 2 במאי איבדו האיגודים המקצועיים את תקפם החוקי.
ב- 14 ביולי נאסרו כלל המפלגות למעט המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית.
ב- 30 ביוני 1934, הורה היטלר לראשי הס.ס., ריינהרד היידריך והיינריך הימלר, לחסל את צמרת הס.א.. בליל ה- 30 ביוני, אשר נודע מאז כ: "ליל הסכינים הארוכות", נורו מעל 1000 אנשי ס.א., בהם מפקד הס.א., ארנסט רהאם.
הנשיא הינדנבורג נפטר ב- 2 באוגוסט 1934, והיטלר מיזג את הנשיאות עם משרת הקאנצלר והכריז על עצמו כפיהרר.
מרגע זה הפכה המפלגה הנאצית למונוליטית במלוא מובן המילה; רצון הפיהרר היה לרצון העם והמפלגה.
שרי הממשלה היו כולם נאצים, כמו גם ראשי המחוזות ומפקדי הצבא והמשטרה.
עם עליית הנאצים לשלטון החלה רדיפת היהודים. בין השנים 1933-1935 קיבלה הרדיפה ביטויה המובהק בהוצאת היהודים מחיי הכלכלה והתרבות הגרמנים.
ב- 15 בספטמבר 1935 התכנס קונגרס המפלגה בעיר נירנברג והכריז על "חוקי נירנברג", אשר שללו מן היהודים את אזרחותם הגרמנית ואסרו נישואים בין יהודים ל"ארים".
עם מסעות הכיבוש הנאצים, הוחלו חוקי נירנברג בשטחים נרחבים באירופה.
תחילה הייתה שאיפתם העיקרית של הנאצים הגליית יהודי גרמניה, אולם עם הפלישה לפולין ב- 1 בספטמבר 1939, ופרוץ מלחמת העולם השנייה, חלה תפנית במדיניות הנאצית כלפי היהודים.
בין 1939-1941 רוכזו מעל שלושה מיליון יהודים בגטאות והועסקו בעבודות כפייה.
באביב 1941 הוצא צו בעל-פה אשר נודע כ: "פתרון הסופי לבעיה היהודית", ומהותו, רצח עם.
בקיץ החלה בניית מחנה ההשמדה הראשון בחלמנו, פולין. המחנה החל פעולתו ב- 5 בדצמבר 1941.
ב- 20 בינואר 1942 כינס ראש הגסטפו, היידריך, ועידת נציגים בפרבר הברלינאי, ואנזה. בועידה נבחרו חברי מפלגה שתפקידם: יישום "הפיתרון הסופי". בועידה נקבעו התכניות לחיסול העם היהודי.
מכאן ועד סוף מלחמת העולם השנייה, טבחו הנאצים במיליוני יהודים (כמו גם רצח הומוסקסואלים, חולי נפש, צוענים ועוד.).
מספר היהודים אשר נרצחו בשנים אלו נאמד בכששה מיליון.