מנהיג ברית המועצות

למרות כל זאת נשאר השלטון ריכוזי ומונוליטי והכח בידיו של חרושצ'ב. דוגמא מובהקת לכך ניתן לראות בדיכוי האכזרי של המפגינים בנובוצ'קאסק (Novocherkassk) ביוני 1962.

גם מאמצי הפיוס הבינלאומיים של חרושצ'ב לא מיהרו לשאת פרי; היחסים עם סין הלכו והדרדרו בהדרגה, וכאשר באוקטובר 1962, גילו מטוסי U2 אמריקנים, כי טילים גרעיניים סובייטים הוצבו בקובה, נערך העולם לשואה גרעינית.

חרושצ'ב טען כי יוציא את הטילים מקובה, בתנאי שארה"ב תפנה את טיליה המאיימים על ברה"מ מטורקיה, ותתחייב לא לפלוש לקובה.

משא ומתן אינטנסיבי הפיג את המתח, וב- 28 באוקטובר הודיע חרושצ'ב שיפנה את הטילים מקובה תמורת הבטחה אמריקנית שלא לפלוש לאי.

ההבטחה ניתנה והטילים פונו.

משבר הטילים בקובה היה אחד מן המשברים החמורים של המלחמה הקרה; המשבר הוכיח עד כמה קרובים הצדדים למלחמה גרעינית והיווה סימן עצור בפני שתי המעצמות.

משחלפה הסכנה, הביעו שני המנהיגים, ג'ון פ. קנדי וחרושצ'ב, נכונות להתדיין ולנסות לפתור סכסוכים עתידיים באופן דיפלומטי.

נסיגתו של חרושצ'ב מן המדיניות הסטאליניסטית היוותה כר נח לבניית יחסים חדשים עם המדינות הלא-קומוניסטיות והוא החל מקיים מגעים עם מדינאים מערביים ונוקט עמדה בינלאומית מתונה.

במדיניותו הכלכלית, נכנע פעמים רבות לאופטימיזם ללא אחיזה במציאות, נטייה אשר לא הועילה לכלכלה הרוסית המדשדשת; נסיונותיו ליצור בברית המועצות חקלאות כמעט אוטרקית, נכשלו כישלון חרוץ, ולאחר שהושקעו משאבים רבים בפיתוח תכניות שלא יצאו לפועל לעולם, נאלצה ברה"מ לייבא תוצרת חקלאית מן המערב.

בנוסף למכשולים אלו, נאלץ חרושצ'ב להתמודד באופן עקבי עם אופוזיציה סטאליניסטית משמאל ורפורמיסטים מימין.

כוונותיו הטובות, לא הועילו לו, לחרושצ'ב, לבסס שלטונו, וב- 15 באוקטובר 1964 העבירו הפוליטבורו מתפקידיו, קוסיגין מונה לראש הממשלה (פרמייר) וברז'נייב למזכיר המפלגה.